פודקאסט על סדר היום

כל אחד יודע ומרגיש שהוא מותקף בתשומת הלב שלו דרך הטכנולוגיה. היום אנו צורכים יותר קבצי אודיו, אנו יכולים לעשות פעולות שונות ולהקשיב תוך כדי עשייתם ולכן יש לפודקאסט כיום הצלחה רבה!

האזנה לפודקאט לא משביתה אותנו, היא נותנת לנו גם את האפשרות לחזור אחורה ולשמוע שוב אם פספסנו.  הכל היום הפך לאודיו גם העיתונות, ילדים מעדיפים להקליט עצמם בוואטסאפ מאשר לכתוב. ניתן לומר שחזרנו אחורה לתקופת ההסכתים...

אנו משחקים ומספרים את הסיפור שאנו רוצים להעביר. אנו חוקרים, ומעבדים את האינפורמציה להסכת, מקליטים, עורכים ומפיצים ויש לנו פודקאסט שמגיע ללב השומעים. כיום יש אינספור פודקאסטים בתחומים שונים. 

את הכלי הדיגיטלי הזה הכנסתי לכיתה, הוא סחף אותי וגם את התלמידים שלי. לאור התנסויות רבות ומוצלחות שלי כמחנכת כיתה ו' וכמורה מובילה אני ממליצה גם לכם לעבור תהליך של הכנת הסכתים עם התלמידים שלכם. הניסיון מלמד שהכנת התסכיתים מעורר מוטיבציה והתלהבות , גם תלמידים שמגלים מעורבות נמוכה במהלך הלמידה השגרתית, מתחברים ולוקחים חלק פעיל בתהליך. התלמידים מפתחים בתהליך בטחון עצמי, הכנת ההסכת נותנת להם ביטוי קולי בכתב ובע"פ, הם לומדים לעבוד בשיתוף פעולה ולפתח מיומנויות חברתיות-קבוצתיות (כגון: כבוד הדדי, שיוויוניות) לומדים להקשיב, לתכנן ולהפעיל ביקורת.

במסגרת השיעורים שלנו בביה"ס, התלמידים יוצרים הסכתים מרגשים ויצירתיים- התהליך דורש הרבה יצירתיות!

הרעיון הוא לשלב את ההסכתים בתוך תוכנית הלימודים בכל נושא ובכל מקצוע ולעודד את התלמידים בדרך חווייתית ולגלות תוצרים המעודדים חקר, תובנה והעמקה. 

כמו כן כמחנכת כיתה ו', אני שולחת את התלמידים שלי לחקור את השורשים של משפחתם. חלק מעבודת השורשים שלהם היא הכנת הסכת עם סבא או סבתא. התלמידים בוחרים שאלות שמעניינות אותם והם מקליטים את הראיון, עורכים ומפיצים. ההסכת שיקבלו הוא זיכרון גם לדורות הבאים. תוכלו לראות דוגמאות לפודקאסטים באתר שהעלתי ובו מרוכזים כל התוצרים.

במהלך הכנת ההסכת התלמידים כותבים טקסטים שונים ההולמים מבחינה לשונית ותקשורתית, הם קוראים בקול ומאזינים ובכך התהליך מזמן פיתוח מיומנויות שפה רבות.

הכתיבה של ההסכתים מתנהלת בשלבים. יחד בקהילה שאני מובילה יצרנו את המודל הבא:  

התלמידים לומדים לכתוב, להקליט ולערוך. התוכנה שאנו משתמשים בה היא anchor- תוכנה מאוד ידידותית וקלה לתלמידים. ניתן להקליט בתוכה, לערוך ולפרסם. 

ההסכת הוא דרך מעניינת ויצירתית ללמד מקרוב ומרחוק, זו הזדמנות לגוון בדרכי ההוראה, ליצוק תוכן עשיר ומרתק ולהאזין בכל עת, תוך כדי ריצה, נסיעה ואפילו לפני השינה.

שיעורי היסטוריה ביסודי

השנה, לאחר הפסקה של כ-10 שנים התחלתי ללמד שיעורי היסטוריה ביסודי. נכנסתי לאתר של משרד החינוך הנקרא: תיק תוכניות לימודים לעובדי הוראה ומוגש בצורה ידידותית ומקיפה הכוללת: תוכנית לימודים, ערכים, ידע, נושאים מרכזים, מיומנויות וחומרי הוראה. לדאבוני הרב, אכן מצאתי תוכנית לימודים מקיפה בהיסטוריה למגזר הדתי, אך חומרי הוראה לא מצאתי!

הספר המאושר של משרד החינוך למגזר הממלכתי דתי הוא: "מדור לדור", ספר שמשתמשים בו שנים רבות ואינו ידידותי. בשנים האחרונות בוצעו בספר מס' שינויים על מנת לשפר ולסייע לשיפור ולקידום הוראת ההיסטוריה. כך הוכנסו בו שינויים כגון: חלוקה פנימית-רצף כרונולוגי שדרוש להבנת תולדות עם ישראל, מוקד השיעור שהמורה מכוון את השיעור ומחליט אילו נקודות להתעכב עם תלמידיו ואילו לערוך בהן דיון, איורים- כגון: מפות, תמונות, וכדו'.  יש חלק של סיכום הפרק כך התלמיד מבחין בין עיקר לטפל ומסייע לתלמיד לשנן את החומר וכן למורה על מנת ללמד את החומר בצורה אקסטנסיבית.

"ועוד באותו עניין"- משימות לתלמידים שבהם הם מנתחים מקורות, מאגר שאלות אינפורמטיביות ושאלות הבנה והסקת מסקנות.

כל אלו מאוד חשובים אך הלמידה דרך הספר היא מסורתית והייתי צריכה לחשוב על דרך רלוונטית ומשמעותית יותר לתלמידים על מנת להעביר להם החומר וליצור מצב שגם הם מחפשים מידע ויוצרים ידע חדש ומשתמשים בטכנולוגיה העומדת לרשותם ושקשורה כל כך לעולמם. חשבתי באיזו דרך לחדש ולרענן את הנגשת החומר לתלמידים, ליצור תהליכי למידה מגוונים, למידה שיתופית, מאתגרת ויצירתית, מפתחת חשיבה שבה התלמידים פעילים במהלך רוב השיעור.

כך החלטתי לפתוח אתר של שיעורים בהיסטוריה המבוסס על פי הנושאים בספר, כאשר כל פרק פרקתי לנושאים ויצרתי משימות, הערכות חלופיות, תוצרים, שילוב של מתודות חדשניות ועוד. הכנסתי חומרים שחלקם בניתי וחלקם צרפתי מהרשת וכך יצרתי שיעורים שבהם התלמידים שלי כל כך נהנים, הלמידה נהפכת למשמעותית בשבילם והם זוכרים את החומר בצורה יוצאת מן הכלל.

היום אני יכולה להגיד שאני מרגישה סיפוק גדול ואהבה לשיעורי היסטוריה (בניגוד לשנות ילדותי שבהם תיעבתי את המקצוע והוא היה מאוד משעמם בעיני) וכולי תקווה לחדש ולהפוך את הטכנולוגיה לערך מוסף בשיעוריי היסאוריה.

וממשרד החינוך, הייתי מבקשת דבר כל כך מתבקש:  שיהפוך את הספר לספר דיגיטלי, עם קישורים לסרטונים, פעילויות שיתופיות, חקר, ציר זמן בשילוב עם מתודות חינוכיות חדשניות -שיחד מביאים את התלמיד צעד אחד קדימה ולא רק בשיעורי גיאוגרפיה ועברית. היסטוריה של עם ישראל לא פחות חשובה משאר המקצועות. אם נשאל היום תלמידים שאלות על תקופות בהיסטוריה המצב לדעתי יהיה מאוד עגום.

עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ולוט בערפל (יגאל אלון)

פיתוח תהליכי הכתיבה בשילוב התקשוב

במסגרת עבודתי כמורת שילוב בבי"ס יסודי,  שילבתי את התקשוב בהוראה.
השנה התמקדתי בעיקר בהבעה בכתב שזו פעולה הדורשת רמת חשיבה גבוהה ובה התלמידים מתקשים בה במיוחד.
בניתי לכל תלמיד תח"י (תוכנית יחידנית) והתחלתי להקנות להם מיומנויות כתיבה בשלבים על פי תבניות כדי שתקל עליהם הכתיבה ותהיה בעלת מבנה הגיוני ורציף.
לשם הוראה מסוג זה פתחתי בלוג הנקרא: בלוג ההבעה בנושא הכתיבה שהוא מהווה בלוג ראשי שאליו מקושרים בלוגים של כל התלמידים. ובו משימות כתיבה לאורך כל השנה.
השלב הראשון הוא שלב ההקנייה- בו אני חושפת את התלמידים לסוגה ויחד עם התלמידים אנו בונים מחוון. חשוב לי להדגיש שהמחוון מגיע מהם ולא ממני...
בבלוג הראשי מופיע המחוון שבנינו שעומד לרשותם כל העת.
לאחר התלמידים בנו מחוון ויחד כתבנו סוגה שנלמדה ושוחחנו עליה , התלמידים ניגשים לבלוג הראשי ומבצעים את משימת הכתיבה.
שלב הטיוטה/ התכנון - בשלב זה כל תלמיד יושב מול המחשב שלו ומתחיל לתכנן את השלבים בכתיבתו על פי תרשים מובנה שהתלמידים מקבלים. כל תלמיד רושם בנקודות קצרות את שלבי כתיבתו בסוגה. לדוגמה: אם זו סוגת טיעון: השלבים הם: כותרת, פתיחה, טענה, נימוקים, דוגמאות, סיום.
לאחר שהתלמיד מסיים את שלב התכנון הוא מתחיל במלאכת הכתיבה: כתיבת פיסקה שלמה עם מילות קישור (שגם הן מופיעות בבלוג הראשי לנוחיות התלמידים).
שלב הערכה- לאחר שהתלמיד סיים ובדק את כתיבתו באמצעות מחוון (המצורף בבלוג הראשי) הוא מגיש לי אותה לבדיקה. ומשלב זה עד לקבלת התוצר הסופי אני כותבת הערות על המסמך באמצעות סקירה. ההתערבות שלי באה לידי ביטוי ב: סגנון, מילות קישור, מילים במשלב גבוהה, מילים מתאימות לסוגה, מילות יחס,זכר-ונקבה, התאמה במין ובמספר ועוד.
שלב התוצר המוגמר-  התלמיד מקבל אישור ממני להכניס את הסוגה שכתב לבלוג והוא מוסיף לו תמונה או סרטון מתאים.
בשלב זה שאר חברי הקבוצה נכנסים כל אחד לבלוג של השני ומגיבים על הכתיבה.
למדנו בכיתה שהתגובה צריכה להתמקד בשלושה תחומים: תוכן, מבנה וסגנון וכל תלמיד בוחר לו להגיב על אחד או שלושת תחומים אלו.
רפלקציה- המטרה שלי להמשך היא שהתלמידים יכתבו רפלקציה על הסוגה שכתבו.
את הפירוט לכל התלהליך תוכלו לראות במצגת הבאה: מצגת פיתוח תהליכי הכתיבה בשילוב התקשוב
אין לתאר את היתרונות בשילוב הבלוג בהוראה, לתלמידים יש עניין ומוטיבציה בלמידה מסוג זה, הם משתפים פעולה בינם לבין עצמם ובינם למורה, הם מרחיבים את הידע שלהם באמצעות קישורים של מידע , הם משפרים את דימויו העצמי של התלמיד ומקדמים תהליכי כתיבה בצורה מעניינת ויצירתית.

מפגש השקת הספר: תקשוב, למידה והוראה

גם אני מצטרפת לכל האיחולים. שמחתי לפגוש את חלקכם ואשמח בהזדמנות לפגוש גם את כולכם.
בכנס הועלו נק' חשובות, תהיות ומחשבות. מעניין היה לשמוע מחקרים שנעשו ושאלות של המשתתפים. צריך לדעת שתהליך המהפכה הטכנולוגית היא תהליך אבולוציוני שמתמשך ומתפתח, ארוך ומורכב הכולל בתוכו מעל לכל ערכים ופדגוגיה. תפקידנו כאנשי חינוך הוא לחנך את הדור הבא לבינה דיגיטלית כפי שהגדירה ד"ר אינה בלאו, כלומר לחנך לשימוש במחשב דווקא לצורכי הוראה.
לדעתי ד"ר אינה בלאו העלתה שני דברים חשובים ביותר שיש לשים עליהם את הדעת, האחד, הוא ההתחברות למקום של המורה. חשוב למצוא את המקום שהמורים רואים בעצמם כבעייתי והם רוצים לשנות, אחרת לא יהיו שותפים לתהליך. השני- תוכנית התקשוב של משרד החינוך שנותנת את הבסיס של מקרן, לוח איטראקטיבי וכו' שלא יוביל להטמעת ווב 2 הדורש טכנולוגיה רחבה יותר.
ד"ר רלי בריקנר ציינה שבמחקרה מצאה כי מרבית המורים (70%) נמצאים בשלב הרביעי שבו הם יכולים לקחת את הטכנולוגיה ולהציע דרכי הוראה אחרים אך מצד שני הם מדווחים שאין שינוי פדגוגי מעמיק.
ד"ר רלי דיברה על מחקר נוסף שעמדה בראשו והוא מאוד מעניין. במחקר זה מצאו שרוב הסטודנטים מעדיפים לבוא למפגשי פנים אל פנים (70%) ומה שיותר מעניין זה שהסטודנטים מעדיפים לצפות בהקלטות של הרצאות חיות. כלומר לצפות באינטראקציה של אחרים. מכאן אנו שואלים את עצמנו מה המשמעות באינטראקציה של למידה סינכרונית אם סטודנטים מעדיפים להשתמש בו באופן אסינכרוני? שאלה זו הוצגה לקהל ואני חושבת שאם רוצים לייצר אינטראקציה פדגוגית משמעותית דוקא המדיום האסינכרוני שמחייב את הסטודנט להגיב, לייצר משהו כתוב משלו שם תתבצע הלמידה.

הסטנדרטים בעידן המאה ה-21

נתקלתי השבוע בטור האישי של אריאנה מלמד באתר "וינט" ובו היא פורסת את השקפתה כלפי השיטה בה נערכים כיום מבחנים בביה"ס.
לדעתי המצב שהיא מתארת מתחיל מהסטנדרטים שמשרד החינוך מציב לעצמו. ההתעסקות בסטנדרטים מתעלמת מהבעיות האמיתיות של שונות בין התלמידים. כפי שציינת, המבחנים שהתלמידים נבחנים עליהם מבוססים על חומר מסוים ורק עליו, כך תוכנית הלימודים מתכווצת לתכנים הללו. המורים מלמדים רק מה שנחוץ למבחן וכך איכות ההוראה והלמידה מושפעת לרעה, ובאמת כל השאר לא חשוב כי זה "לא יהיה במבחן".
חוסר התייחסות לשונות בין התלמידים בכיתה מתבטאת בכך שכל התלמידים עושים את אותו מבחן.
אם נבדוק לעומק מה באמת עושים המורים עם התוצאות של המבחנים ניווכח שמעט מאוד. רק 2% מהמורים דנים בתוצאות של המבחנים. המורים עסוקים בהכנת התלמידים למבחנים כך שהם מתעלמים מסוגיות חינוכיות וערכיות אחרות בעלות משקל.
תנועת הסטנדרטים קיימת ביפן, בסינגפור, באנגליה ובארה"ב ובעוד מדינות בעולם. המבחנים הם גולת הכותרת של התנועה, אך למעשה לא ראינו עד היום שחל שיפור משמעותי בתוצאות המבחנים.
כיום בעידן הגלובליזציה, עולם הידע, התלמידים יכולים באמצעות הטכנולוגיה להגיע למקורות מידע מבלי להישען על הידע של המורה בלבד. הזמינות של הטכנולוגיה פורצת גבולות ולכן הלמידה מתרחשת גם מעבר לזמן הלימודים בכיתה. התלמיד מנווט במרחב הידע ובונה את הידע ולא רק שואב מידע, התלמיד מתנסה בלמידת חקר והופך ללומד עצמאי.
על כן המבחנים אינם צריכים לשקף אך ורק את הידע שהתלמיד קלט בזמן השיעור, אלא כיצד התלמיד ניגש לשאלה ומחפש את התשובה. לדוגמה: לא נערוך רק מבחנים של שינון "מי אמר למי", אלא מבחנים עם חומר פתוח, הבודקים הבנת הנקרא, התמצאות בחומר ומיומנויות חשיבה שונות.
מדינת ישראל צריכה ליזום, לחולל שינוי ולאמץ לעצמה גישת הוראה ולמידה המתאימה למיומנויות המאה ה-21 הכוללים תיווך בין הידע האישי של התלמיד לידע הציבורי. שלושת המטרות האוניברסאליות של החינוך: חיברות (הכנה לחיים בכל ההיבטים החברתיים, משפחה, עבודה,אזרחות) תירבות (נגישות ולימוד אוצרות התרבות) והכנת הפרט לחיים (התפתחות אישית, פיתוח הפוטנציאל האישי ותפיסת עולם) צריכות להתאים למציאות של המאה ה-21.

הפוסט האחרון לרגל סיום לימודי לתואר השני

זהו הפוסט האחרון שאני כותבת על רקע סיום לימודיי לתואר שני במגמת תקשוב למידה.
קשה לי להאמין שסיימתי אבל כל דבר טוב בסופו של דבר מגיע לקיצו.
זאת הפעם הראשונה שהתנסתי בכלי הזה ובכנות מאוד התרשמתי ממבנהו ומהיעדים שהוא יכול לקדם בהוראה ובלמידה.
האמת שבתחילה חששתי להתבטא בצורה פומבית והתקשתי בפתיחת בלוג והבנת כל המרכיבים שבו, אך מהר מאוד ניסיתי בכוחות עצמי להבין ואכן הצלחתי.
כיום לאחר התנסות בכתיבת פוסטים אני יכולה לומר שהבלוג קידם אותי במיומנויות הכתיבה, והעצים אותי מבחינה זו שנתן לי דרך לבטא את רגשותיי ולהעלות תכנים על פי שיקול דעתי. בנוסף קיבלתי במה מאוד רחבה ועוצמה שהעלתה לי בדרך עקיפה גם את הדימוי העצמי. במהלך כתיבתי שיתפתי את משפחתי ומכיריי והם הביעו התפעלות. אני חושבת שעצם המבנה של הבלוג המאפשר שמירת רשומות ותגובות לנצח, תורם לשטף כך שניתן לראות את הפריסה של כל התכנים המוצגים ודבר לא הולך לאיבוד.
לעתים הרגשתי שאני מקיימת דיאלוג עם עצמי, כמו: האם לכתוב על נושא מסויים, האם הכתיבה שלי מבהירה את דבריי וכוונותי ועוד.
לא אתכחש לכך שהדבר שהפריע לי במיוחד היא האינטראקציה. אני חושבת שמשום שאני כותבת פוסטים מזה 3 סמסטרים הייתי רוצה שתהא יותר אינטראקציה בין אישית. שמחתי שבסמסטר האחרון קבוצת המנהל נדרשה להגיב לבלוגים שלנו. היה לי מאוד חשוב שמשהו מבחוץ יחווה את דעתו כמו ששמחתי לקבל תגובה של מישהי שאינני מכירה שהגיבה לאחד מהפוסטים שלי. אני חושבת שאפשר ללמוד הרבה מאחרים.

אני רוצה להודות לעמיתה שלי: דגנית ברזילי שליוות אותי במשך כל הסמסטר. על החברות בעיתות שמחה שחווינו יחד ועל הרגעים הקשים שעברו עלי בשנה האחרונה ושבהם תמכת בי. מאוד נהנתי לעבוד איתך. ובכלל נהנתי ללמוד במכללה ולצאת מהשגרה ולהתנתק פעם בשבוע מחיי העבודה. הקבוצה שלמדתי עימה היתה מקסימה, איכותית, תומכת ומגוונת! אני מקווה שנמשיך להיות בקשר גם לאחר סיום הלימודים. כמו-כן אני רוצה להודות במיוחד לראש המגמה ד"ר גילה קורץ שתמכה בי לאורך כל הדרך והיתה רגישה, ומאוד אכפתית. אני שמחה שזכיתי ללמוד ממנה.

אז לסיכום אם תשאלו אותי אם אמשיך לכתוב בבלוג גם לאחר סיום לימודיי? אענה לכם מיד: בוודאי ואוסיף בבטחון שאשתמש בכלי זה גם עם תלמידיי, אקח את "הסיכון" כפי שאומרים ואנסה לגרום להם למוטיבציה, להנאה,להעצמת האני שלהם ולקידום מיומנויות הלמידה. וכמו שאמר איינשטיין: "רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע"
אז להתראות בפוסט הבא...
הנה המצגת שהכנו באהבה רבה לרגל לסיום הלימודים....

מטרות לימודיות

"עליסה: באיזו דרך עלי ללכת?
השפן: לאן ברצונך להגיע?
עליסה: לא משנה לי
השפן: אם לא משנה לך לאן תגיעי, לא חשוב באיזו דרך תבחרי"
מתוך: "עליסה בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול

הקטע שציטטתי לעיל, יש בו פילוסופיית חיים הבאה להדגים חשיבה.
הקטע מדגים לנו את העיסוק המתמיד שלנו בהליכה אך אנו שוכחים להגדיר לעצמנו לאן ברצוננו להגיע?
בקורס של ד"ר נטע למדתי על החשיבות של תכנון מטרות לשיעור. המטרות של השיעור משרתות אותנו:
א. להגדיר למה אנו רוצים להגיע, כדי לארגן את החומר ולמקד את ההוראה.
ב. לקבוע אילו אסטרטגיות הוראה נבחר כדי שיתאימו לקבוצת הלומדים.
ג. להעריך את הלמידה וההוראה ולבדוק האם המטרות הושגו.
על פי מגר ישנם 3 חלקים בכתיבת מטרה והם:
א. פועל מדיד- כלומר שיהיה ניתן למדוד את המטרה
ב. המצב שבו הביצוע מתרחש- כלומר נחפש את עולם התוכן שהמטרה שייכת לו לדוגמה: בטבע, בכיתה, בבית, במעבדה וכדו'
ג. הקריטריון לביצוע משביע רצון של המטרה- כלומר כיצד נדע שהשגנו את המטרה.

לסיכום אומר שכתיבת מטרות לשיעור חשובה הן עבור המורים והן עבור התלמידים. כשהלומד יודע לאן עליו להגיע גוברים הסיכויים שהמורה והלומד יגיעו לשם, כמו-כן המטרות מקרבות בין תכנון, ביצוע והערכה של ההוראה, ועוזרות ללומד להתמקד בעדיפויות ע"פ דרישות המורה. ולבסוף מאפשרות למורה לנתח את רמות החשיבה הנדרשות בלמידה.

איך אני כותבת ציון בתעודה?

סוף סוף הגיעה המחצית ועמה המעמסה של כתיבת התעודות. בבית ספרנו החלו להטמיע את כתיבת התעודה בתוכנת ה"מנבסון" המאפשרת לכל תלמיד קבלת תעודה ממוחשבת.
כשאני ניגשת למשימת הערכת תלמיד, עומדת כנגד עיני האימרה:
"לא כל דבר בעל ערך אפשר להעריך ולא כל דבר שמעריכים הוא בעל ערך" הדברים שמעריכים בתעודה הם דברים חשובים כגון: ידע, זיכרון, כשרון והישגים. אבל יש דברים חשובים יותר, כמו לדוגמה: יראת שמים, עזרה לחבר בלימודים, או בשעת צרה, ענווה, יושר, שמחת חיים, כושר מנהיגות ואפילו חיוך.
התעודה היא עדות הבה נתייחס אליה כראי שמאפשר לנו לזהות את השינויים הנדרשים בתהליך הלמידה ולתקן אותם.
אבל אסור לשכוח את חשבון הנפש הנדרש באותה הזדמנות גם לדברים החשובים באמת אחד הדברים החשובים הוא המאמץ.
רבי יצחק אומר בגמרא: אם יאמר לך אדם: יגעתי ולא מצאתי-אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי-אל תאמין. יגעתי ומצאתי-תאמין. (מסכת מגילה דף ו', ע"ב)
מוזר, אין מי שמצליח למצוא הצלחה ללא מאמץ ויגיעה?! למה לא להאמין שיש מקרים של "לא יגעתי ומצאתי" לא התאמצתי והצלחתי?!
התשובה היא כנראה על פי גדולי ישראל שהישג שמדובר בו הוא עצם המאמץ והשקידה וחשיבותו גדולה מהתוצאות.
המדד לשכר על פי חז"ל הוא ההשקעה: "לפום צערא אגרא". כלומר: לפי המאמץ שהשקעת יקבע שכרך"
לפי זה המקום בו כל תלמיד עומד בסולם ההצלחה, אינו חשוב כמו מספר השלבים שטיפס כדי להגיע אליו.
כולי תקווה שבעזרת ה' אוכל להעריך כל תלמיד לפי הראוי לו ואעמוד בהצלחה במשימה זו.

יד המקרה עם המנהל במעלית...

ראש המגמה שלנו, גילה קורץ נתנה לנו משימת חשיבה כיצד לשכנע מנהל ביה"ס מדוע כדאי לו לשלב את התקשוב במוסד החינוכי וכל זאת בתוך מעלית שיש לצאת ממנה בקומה השמינית.
להלן הדרך שאני הייתי משכנעת אותו:

אם תעצום לשניה את העיניים תיזכר שכשהיינו ילדים, לאחד מהילדים היה בכיתה מחשב קומודור 64. כל הילדים רצו אליו לראות את פלאי הטכנולוגיה.
היום יש לך את האפשרות לתת לכל התלמידים מכל שכבות האוכלוסיה להגיע לטכנולוגיה הכי מתקדמת, להקנות להם מיומנויות הנדרשות בחברה של המאה 21 כך שיוכלו להשתלב בחברה ובעולם העבודה בצורה הטובה ביותר.
היום המחשב זמין לכל אחד. התלמידים יודעים יותר מאתנו. בוא ונקרב אותם אלינו ונלמד אותם בסביבה הטבעית שלהם. ניתן להם כלים להתמודד ולהתמצא עם המידע שהם חשופים אליו.
אני יכולה להגיד לך באחריות כי הטכנולוגיה החדשה נותנת תוצאות באיכות ההוראה, בהישגי התלמידים, בהתייחסות לשונות התלמידים, ברצף למידה בין ביה"ס לבית, בשיפור התקשורת בין המורים לתלמידים ובקבלת משוב בזמן אמת.
ניתן להטמיע אותה בקלות בביה"ס והיא יכולה לחסוך הרבה מאוד כסף למוסד החינוכי והרבה מאוד זמן.
אם אתה תטמיע את הטכנולוגיה בביה"ס אני יכולה להבטיח לך באחריות שתוך זמן קצר תגלה שהתלמידים נהנים להגיע לביה"ס ומסרבים לעזוב.
תלמידי ביה"ס והמורים יהיו גאים בך על האומץ שלקחת על עצמך להטמיע מערכת כ"כ חשובה ומתקדמת בביה"ס.
אם הילד שלי היה תלמיד בביה"ס זה מה שהייתי רוצה שיקרה!
האם אתה רוצה שנקדם את בי"ס למאה ה-21, מה אתה חושב על זה?

מקווה שהצלחתי לשכנע את המנהל שלי...

הפייסבוק סכנה- האמנם?

בשבוע שעבר זעקו כותרות העיתונים אודות התאבדותו של נער בן 16 בעקבות השימוש בפייסבוק.
על פי החשד הנער שוחח עם חבריו בפייסבוק ולאחר שהוקנט על ידם הוא תלה את עצמו. כשנכנסו לביתו של הנער מצאו ליד גופתו את החלון של הפייסבוק שהיה פתוח.
כל השבוע דיברתי עם עמיתי לעבודה על האסון. הם סיפרו לי שהם דיברו עם התלמידים על הסכנות שיש בפייסבוק וכדאי להם לסגור את הפייסבוק לאלתר. למרבה הצער, הנער הזה התאבד בעקבות אלימות שהתרחשה כבר לפני הפייסבוק. הפייסבוק הוא רק כלי שבאמצעותו הועברה האלימות. אינני חושבת שיש לסגור את המדיום ולקבוע שהוא אלים. החברה שלנו אלימה וזה בא לידי ביטוי בכל מקום: בבית, בביה"ס, במקומות ציבוריים ועוד. הדבר שיש לעשות הוא לפקח יותר על הילדים, להסביר להם על הסכנות, לבדוק מדי פעם את רשימת החברים שלהם בפייסבוק ואולי לחשוב אף להיות חלק מהחברים שלהם כדי לדעת מה הם כותבים על הלוח ולהשפיע מבפנים לכיוון הרצוי והנכון. בנוסף יש להוציא את המחשב מחדרם הפרטי של הילדים ולהפוך אותו לדבר של כלל המשפחה, כך שבכל רגע הילד יודע שמשהו יכול לצפות במה שהוא עושה. צריך להבין שזו לא בושה לשאול את הילד מה הוא עושה? עם מי הוא מדבר? וזאת מתוך דאגה ולא מתוך חטטנות. אמנם גם לנער בן 16 יש זכות לפרטיות, אולם היא לא צריכה לבוא על חשבון הבטיחון. יש לעשות איזון בניהם!

זילות במעמד המורה ובתוכניות הלימודים

השבוע התפרסמה כתבתה של הגב' אירית בלושטיין ובה הוצגו המורים כפועלי הוראה ומחתימי כרטיס. הדבר ניראה בזוי בעיני וחרה לי מאוד על כן החלטתי להגיב לכתבתה והיא מפורסמת בעיתון "הארץ". נכון שאיני מורה בעלת 30 שנות ותק כמו הכותבת אך אני מורה מזה 12 שנים וגם אני מחזיקה בתואר ראשון ומסיימת את תואר שני בתקשוב ולמידה. כל בר דעת יודע כי למורה ישנם תפקידים חינוכיים, ערכיים וגם לימודיים בעלי חשיבות גבוהה.
אני ומורים רבים אחרים מקנים לתלמידנו אסטרטגיות חשיבה ופועלים עפ"י תוכנית הלימודים. אכן אנו מתחילים מהבסיס כמו שלומדים כל דבר חדש, אבל במשך הזמן אנו מגיעים לרמות חשיבה גבוהות של הערכה, שיפוט, טיעון, השוואה וביקורתיות. לדוגמה: התלמידים לומדים לכתוב מאמר עמדה, מפעילים הערכה וביקורת על טקסט שקראו. בנוסף התלמידים עובדים סביב אוצר מילים כל העת וכך מאגר זה מתרחב אצלם ולא מצטמצם כפי שצויין במאמר. התלמידים חשופים לספרי קריאה שונים, בבי"ס קיימת ספריה כאשר כל תלמיד מחליף ספרים לפחות פעם בשבוע, מתקיימים ימי שיא בקריאה, קיימת תוכנית של מצעד הספרים מטעם משרד החינוך במהלכה בי"ס רוכש ספרים והתלמידים קוראים ונהנים, קיימים מפגשים עם סופרים ועיתונאים. בשיעורי תורה אין אנו מלמדים רק את הסיפור אלא בד בבד אנו מלמדים גם את הרעיונות הטמונים בכל סיפור, אנו מפעילים אסטרטגיות חשיבה מעריכים, שופטים לומדים לקחים, לומדים את הקשיים והתירוצים השונים. בשיעורי מתמטיקה אנו עוסקים ברמות חשיבה בסיסיות, במיומנויות ובכישורים, בבניית מושגים שהם תהליך שמתמשך ומצטבר ומתוכן אנו גולשים לרמות גבוהות יותר תוך שילוב משימות מורכבות הדורשות מהתלמיד מיומנויות של העלאת שאלות, השערות והסקת מסקנות.
המורה נדרש להיות יצירתי ומגוון בתהליך ההוראה, כן זוהי עבודה לא פשוטה, אך יש סיפוק ביסודה. התלמידים יותר מתעניינים וחווים את הלמידה, וכך המורה יכול להגיע ולהכיר את סגנונות החשיבה של תלמידיו ולהגיע לכל אחד.
שיתוף המורים בתכנון תוכנית הלימודים, בבנייה, ביישום, בהערכה ובאחריות, תורם לאפקטיביות של תוכנית הלימודים ולאופי השימוש בהן (בק וגורדון, 2000) כידוע תוכנית הלימודים הלשונית פותחה ע"י צוות נרחב הכלל בין היתר מנהלים, מורים, ורכזי שפה ועוד הוחלט ללוות את תהליך התקבלותה של התוכנית במחקר ובהערכה ע"י מכון סאלד. המידע נאסף מהשטח ע"י המורים, הרכזים והמנהלים ואלו חוו דעתם על התוכנית, יתרונותיה, חסרונותיה, הצעות לשיפורים, בהירות הנושא, ומידת השגת מטרות התוכנית. המורים לקחו חלק בתוכנית והיו שותפים לה. אני כמורה רואה בתוכנית לימודים זו כמעודדת קריאה ומודעות לאוריינות, התוכנית מעצימה את התלמיד בכתיבה, תוך שימוש בביטויים ובניבים, ובשימוש בקריאה ובכתיבה מושכלת. מעמד המורה מתחיל מלמעלה אך גם מלמטה ואם אנו נראה עצמנו כחסרי אונים וכרובוטים שמבצעים את ההנחיות "שנוחתות" עלינו לא נוכל לקדם שום דבר, כמו שכבר נאמר "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם".

המעבר מעולם המידע לעולם הידע בסביבה מתוקשבת

כאשר מדברים על מידע יש להבין שכל מידע מבוסס על עובדות, אך גם על פרשנויות ועיבודים. לא קיים מידע אובייקטיבי.
על כן כאשר אנו בונים סביבת למידה עלינו להפיץ את המידע לפורמט מסוים כדי שהתלמיד יצליח לפענח מה אנו רוצים ממנו.
על פי המודל המבני ישנה חשיבות גדולה להפצת המידע משום שהמידע הוא הבסיס להפיכתו לידע. ככל שהמידע יהיה כתוב בצורה מובנת לתמיד, כך הוא יוכל להופכו לעולם הידע שלו.
ומהו הידע? הידע הוא אישי. כלומר לא ניתן ללמוד ידע מרחוק, (כמו שלא ניתן ללמוד לשחות מרחוק) הידע הוא ההוצאה לפועל של הפתרון המוצלח. ומי קובע מה זה מוצלח? התלמיד יכול להבין מתי הפתרון שלו מוצלח, בהתאמה לקריטריונים שהם חלק מהמידע,
על פי הגישה הזו הצלחה נקבעת על פי קריטריונים שנקבעים על ידי מומחים. צריך לבחור אנשים מומחים. אנשים שקיבלו לגיטימציה לבחור נושא ולעדכן אותו. ולכן ידע זה דבר שנבנה, מצטבר ומשתנה.
על פי הגישה המבנית, כדי להעביר מידע לידע צריך לארגן את מקורות המידע בקוד שניתן לפענח אותו (קיטלוג, ניתוח,תגים, כותרות) מבנה של עץ נושאים עם היררכיה. ככל שההירככיה תהיה ברורה יותר, ככל שהכותרות יהיו ברורות והקשר בין הכותרות יהיה ברור יותר וככל שהתוכן יהיה ממוקד וברור יותר, כך יוכל התלמיד יוכל להפיק את הפעולה הרצויה.
צריך להבין שהידע לא מגיע ישירות מהמידע. אם אנחנו נבנה בצורה נכונה את מאגר המידע בסביבת הלמידה אז נגיע להוראות הפעלה, כלומר לרמת השימוש החוזר.
התלמיד יעשה חזרה על מה שהמורה הכין לו אך בצורה עצמית.
על פי הגישה המבנית ישנם 3 קריטריונים של איסוף מידע המאפשר יצור ידע והם:
1.אינטגראציה בין פרטי מידע (סרטונים, וידאו, קול וכו')
2.עדכניות –להתעדכן מהמשאבים ולהתאימם למצבי למידה חדשים
3.רלוונטיות- למה המידע נכון לביצוע התשובה (הנימוק של התלמיד)

אחת מהמטלות שלנו הסמסטר היתה לנתח סביבת למידה מתוקשבת. כאשר התחלתי לחפש סביבה כזו אשר תכלול את האפיונים הנדרשים לה. נוכחתי לראות שמרבית סביבות הלמידה המתוקשבות הנולדות כפטריות לאחר הגשם אינן אפקטיביות ואינן כוללת את האמצעים הנדרשים ליצירת הידע אצל התלמיד.
מפתחי סביבות למידה מתוקשבות צריכים לדעת את מרכיבי סביבה זו הזו כדי לממש את הפוטנציאל שבה. ללא מאפיינים אלו לא קיימת למידה והפנמת הידע אצל התלמיד.
בסרטון הבא תוכלו להבין מהי סביבת למידה נכונה ויעילה?

מחשוב בבתי הספר

התמונה הניצבת לעיל ממחישה את המצב העומד כיום במס' מדינות ביחס של מס' התלמידים הממוצע לעמדת המחשב. מצב זה טוב ביחס למדינת ישראל. תארו לעצמכם בתי ספר בארץ שבהם יושבים מול המחשב 25 תלמידים ומעלה, האם תוכלו לדמיין זאת? לצערנו הרב זה המצב הקיים בחלק מהאזורים.
השבוע פורסם מסמך העוסק במצב המחשוב במערכת החינוך. המסמך מתמקד בנתונים על תשתיות המחשוב בבתי ספר, בעיקר בנתוני ההצטיידות במחשבים אישיים בבתי הספר, והוא כמעט ואינו עוסק בסוגיות נוספות של תשתית כגון, חיבור לאינטרנט ומידת השימוש בו, לוחות חכמים, מקרנים וכו'. בנוסף המסמך אינו עוסק בהיבטים חשובים הקשורים בתחומי המחשוב והתקשוב בכלל, כגון מידת השימוש במחשבים לתמיכה בתהליכי הוראה ולמידה, הכשרת מורים לשימוש במחשב, פיתוח חומרי למידה ממוחשבים, הצטיידות המורים במחשבים ניידים, וכו'.
הנתונים חושפים כי ישראל מדורגת במקום ה- 49 מתוך 64 מדינות שהשתתפו במחקר של ה- OECD ביחס בין ממוצע התלמידים בכיתה למס' המחשבים בביה"ס. כבר בשנת 1993 פרסת משרד החינוך תוכנית אב יישומית למחשוב מערכת החינוך. המטרה היתה להביא לכך שתהיה עמדת מחשב לכל עשרה תלמידים בביה"ס. ובשנת 2000 הוחלט לעבור לשלב ב' ולהציב בחלק מבתי הספר מחשב לכל 5 תלמידים. מהנתונים עולה שיעד א' עדיין לא הושג. המחשוב במערכת החינוך מתאפיינת בחוסר אחידות ומתבטאת בפערים ניכרים ברמת המחשוב בין בתי הספר השונים. הפער מתעצם יותר והוא ניכר באזורים בעלי מצב סוציו אקונומי נמוך.
נכון להיום, היחס בין מס' המחשבים למס' התלמידים עדיין אינו עומד על 1:10 . יש להזכיר שהשנה החלה יישומה של תוכנית נוספת הנקראת: "תוכנית לאומית לתקשוב" שמטרתה להתאים את מערכת החינוך למאה ה- 21. בבסיס התוכנית ניצבת הצטיידותן של הכיתות בבתי הספר שבהן תופעל טכנולוגיה קלה כגון: מסך, מקרן, מחשב נייד לכל מורה, התקנת תשתית אינטרנט אלחוטי רחבת פס.
מדוח זה ניתן לראות שחלה עלייה במס' עמדות המחשב, אך עדיין מדינת ישראל רחוקה מהיעד שהציבה לעצמה. יש לוודא שהכספים המועברים לרשויות המקומיות המיועדים למחשוב יגיעו ליעדם ולא יופנו למטרות אחרות. כמו- כן ראוי לשקול תקציב מיוחד לצמצום הפער הכלכלי- חברתי במחשוב.

הישגים במבחני המיצ"ב ופערים על רקע חברתי- כלכלי

אי אפשר להתעלם מנתוני המיצ"ב שהתפרסמו השבוע בתקשורת. 64 מדינות לקחו חלק במבחנים אלו בשנת 2002 ובשנת 2006. כפי הנראה אלו הם בדיקות הנערכות לאורך זמן.
מנתוני המיצב עולה כי הישגי התלמידים בבתי ספר דוברי עברית בכיתה ה' גבוהים מבתי ספר דוברי ערבית בכל המקצועות: מדע וטכנולוגיה, אנגלית ומתמטיקה.
לדוגמה: במבחן במדע ובטכנולוגיה בכיתה ה' הישגי התלמידים בבתי ספר דוברי ערבית גבוה מהישגי התלמידים בבתי ספר דוברי ערבית. הפער הוא ניכר ועומד על 3/4 ס"ת.
גם במבחן באנגלית נמצא פער גבוה בין הישגי התלמידים בבתי ספר דוברי עברית לבין בתי ספר דוברי ערבית. הפער לטובת דוברי עברית הוא עומד על כ- 1/3 ס"ת. (פער קטן יחסית לשאר המקצועות)
במבחן במתמטיקה התגלה פער לטובת בתי ספר דוברי עברית הגדול מ- 2/3 ס"ת. דפוסי ההתפלגות בכל אחד ממגזרי השפה מהווים כמעט תמונת ראי זה לזה. בקרב דוברי העברית נמצא שיעור גדול יחסית של תלמידים שהישגיהם נמצאים בחלקו העליון של סולם ציוני הגלם בהשוואה לשיעורים המקבילים בקרב דוברי הערבית. לעומת זאת, בקרב דוברי הערבית נמצא שיעור גדול יותר של תלמידים שהישגיהם נמצאים בחלקו התחתון של סולם ציוני הגלם בהשוואה לשיעורים המקבילים בקרב דוברי העברית. בולט שיעורם הנמוך של תלמידים במגזר דוברי הערבית שהישגיהם נמצאים בחלקו העליון של סולם הציונים.
אם נעיין בנתוני המיצ"ב של מדינת ישראל נוכל לומר בגאווה כי חל שיפור מסוים במקצועות האוריינות והמתמטיקה. אך יחד עם זאת המצב שלנו עגום ביחס לשאר מדינות העולם ומדוע?
ראשית, קיים פער גדול בין המגזר היהודי והערבי המצביע על בעיה קשה של פערים גדולים להוציא מקצוע האוריינות שבו אנו עומדים בקריטריונים של ה OECD . נמצא שאחוז התלמידים החלשים במדינת ישראל נמוך יותר אפילו ממדינות שנחשבות חלשות מאוד. אם נבדוק בקצוות ההתפלגות לא נעמוד כלל בקריטריונים.
שנית, תפקיד מערכת החינוך לשבור את הקשר בין מצב סוציואקונומי להישגים אך במקום זאת מערכת החינוך מנציחה את הפער. כך נוצרת חברה מפולגת ומשוסעת וחברה כזו היא בעייתית כי תהיה בה תחושת ניכור, כך אנו מנציחים דורות חדשים של קיפוח עדתי ומגזרי.
בנוסף מושג השיוויון בחינוך מתנגש עם תפיסת הסטנדרטים הרווחת בשלושים השנים האחרונות ולא קיימת הבחנה בין "שיוויון הזדמנויות" לבין הפירוש של "הישגים דומים" הבא לידי ביטוי בשאיפה לציון ממוצע גבוה ולא בהתייחסות לשונות הבין אישית.

נותנים כבוד לאוריינות הויזואלית

השבוע התפרסמה בעיתון חדשות החינוך של הסתדרות המורים: "שיעור חופשי" כתבתה של רווית שרף אודות האוריינות החזותית. בכתבה היא מביאה את דבריה של ד"ר רחל שליטא המרכזת תוכנית לדימוי עצמי חזותי בחינוך ובתרבות בבית ברל. היא מציעה לסטודנטים שלה הסתכלות מחודשת על המרחב הציבורי והפרטי ומנסה לקרוא אותם באופן ביקורתי בניסיון להבין את המסרים הסמויים בכלי התקשורת השונים. לדבריה: "האוריינות החזותית מבקשת להבין את המנגנון העומד מאחורי הדברים- איך הוא מופעל וכיצד מפעיל אותנו, מי שהוא באמת אוריין חזותי הוא גם אדם יותר אוטונומי ואדון למחשבותיו. אוריינות חזותית היא חלק מהחינוך לחשיבה ביקורתית".
למרות שהתקשורת החזותית שולטת כיום בעולמם של הילדים נראה שקיים פער אדיר בין ההתקדמות הויזואלית של הילדים לבין השימוש באוריינות ויזואלית במסגרת בית ספרית. היום לילדים יש מאגרי תמונות בנייד ובספרי הלימוד ועדיין לכיתה נכנסת ההוראה המילולית. ישנם מחקרים רבים שמעידים על כך כי הוספת היבטים ויזואליים ללימוד גורמת לילדים לזכור טוב יותר את החומר ואף מגבירה את העניין והמוטיבציה שלהם כמו למשל המחקר של Stokes S, 2002
ד"ר גיזה שביט (2006) מגדירה את האוריינות כתרבות של ידע ומידע שימושי, חלק מאורח החיים של בני התרבות המתוקשבת, כשם שידיעת קרוא וכתוב היא חלק בלתי נפרד מאורח החיים של בני תרבות הכתב.
במסגרת לימודי בקורס של ד"ר נטע נוצר העוסק באסטרטגיות בהוראה ולמידה אני יכולה לציין שהעיסוק בדימויים חזותיים בכיתה מאפשר מגוון רחב יותר של סגנונות למידה ובדרך זו ניתן להגיע ליותר תלמידים. ישנם 4 סגנונות למידה: אקטיבי-רפלקטיבי, סקרני-תכליתי, סדרתי-גלובלי, חזותי-מילולי. ישנה חשיבות לכך שהמורה יהיה מודע לסגנונות אלו ויזהה אותם אצל לומדיו על מנת להתאים את הלמידה שלו ולגוון אתה כדי שתתאים לכל סוגי סגנונות הלמידה של תלמידיו.

חנוכה- מלחמת תרבות כאז כן עתה

המשמעות מאחורי חג החנוכה אינו רק בנס פח השמן ובניצחון מעטים מול רבים, אלא בעיקר ניצחונה של תרבות עתיקת יומין לבין התרבות ההלניסטית "מערבית" ששלטה בעולם באותם הימים. תרבות אשר לא רק שקידמה את האדם אלא באיזה שהוא שלב גם דרסה אותו עד כדי כך שהניסיון להתנתק מהתרבות ההלניסטית עלה לרבים בחייהם. גם היום ישנה תרבות מערבית אשר משתלטת על העולם תוך מחיקת האני האישי והתרבותי במטרה להפוך את העולם לכפר גלובלי קטן. הטכנולוגיה והקידמה תורמות רבות לאדם לקידומו, לבריאותו, לכלכלתו לעוד דברים נוספים, אך מנגד תרבות זו מוחקת את הייחוד שבין התרבויות. כולם מתחילים לחשוב, לעשות ולצרוך תרבות וטכנולוגיה הדומה בכל מקום בעולם. כיום קשה למצוא הבדלים תרבותיים, מהותיים בין אדם מארה"ב, מאירופה, ומהמזרח. כולנו משתמשים בגוגל, בפייסבוק, בטוויטר, משתמשים באותה טכנולוגיה, וקל לו לאדם בכל מקום ברחבי הגלובוס להתמצא טכנולוגית מאחר והטכנולוגיה שווה בכל מקום. אנו מדברים כיום על משתנים אוניברסאליים, אחידים, הניתנים למדידה בכל זמן ומקום- כפי שאנו לומדים במסגרת הקורס של ד"ר יפה בן-עמי בהקשר של החינוך. מצד אחד דבר זה יכול להועיל, אך מן הצד השני דבר זה גורם לטשטוש זהות ולצמצום הייחוד שבין התרבויות.
אדם מטבעו רוצה להדמות לכלל והמיוחד נראה בעיני אחרים כזר ובלתי רצוי. ולכן בחג זה במיוחד יש להעלות על נס את החשיבות של הייחוד והיחד. על כל תרבות לשמור על הייחוד שלה ולתת לה מקום לבטא את עצמה רק כך יוכלו העמים לשמור על זהותם. כדי שלא נגיע למצב של תרבות המרגישה שהיא נמצאת במגננה על קיומה ושדבר זה יכול לגרום למלחמת תרבותיות.
ועל זה אומר הרב קוק

"צריך שכל איש ידע ויבין
שבתוך תוכו דולק נרו
ואין נרו שלו כנר חברו
ואין איש שאין לו נר
צריך שכל אדם ידע ויבין
שעליו לעמול ולגלות את אור הנר שיש ברבים
להדליקם לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו.
וכל זמן שעוד הנר דולק- אפשר לתקן!"

אש החנוכה

האסון שנפל עלינו בשרפה הגדולה ביערות הכרמל הוכיחו לנו שוב את אפסותו של האדם מול איתני הטבע. כל טכנולוגיה שבעולם לא הצליחה למזער את הנזק הקשה שארע אלא רק האדם והמים. למרות שישראל שנחשבת כמעצמה טכנולוגית גדולה לא היתה מסוגלת לגבור על אותה האש ולהשתלט עליה מבלי לקבל סיוע מבחוץ כי היא לא היתה ערוכה לכך.
יש לעמוד על החשיבות שבהפקת התועלת מהידע ומפיתוח הטכנולוגי הרב שלנו ולעשות בו שימוש משכיל כדי שלהבא אסונות כאלו ואחרים לא יתרחשו.
חג החנוכה הינו חג משפחתי, שבו כל המשפחה מתאספת מדליקה נרות ביחד, אוכלים סופגניות. וחג זה מחזיר אותנו אל ימי התום, המשפחתיות, ללא הפרעות טכנולוגיות חיצוניות. שוב המשפחה מתאספת מול הנרות ולא מול מסך הטלוויזיה או המחשב, שוב שרים ביחד ולא שירי עידוד לקבוצות כדורגל.
יהי רצון שנזכה לראות את האור האחד של השני ולא רק את האור המרצד על המסכים. גם בשעות קשות אלו נדע להעניק מהאור שבנו לזקוקים בכך.

חשיבות האינטראקציה בבלוג

לאחר שבאחד הפוסטים הקודמים התייחסתי לתובנות שלי כלפי הבלוג, ולאחר שבמפגש השבוע העלה אחד הסטודנטים את הרגשתו לגבי כתיבה אינטנסיבית בבלוג כדבר שנהפך אצלו במשך הזמן למועקה, רציתי להעלות בפוסט זה את העניין כפי שאני רואה אותו.
מהפעילות שלי בבלוג אני יכולה לומר בבטחה שחסרה לי האינטראקציה החברתית. היא לא משמעותית בבלוג שהתבקשנו לפתוח במגמה. אמנם יש עמית מלווה, אך לא מתרחש דיון משמעותי ופורה. אינני יכולה שלא להתייחס כאן לתאוריה הקוגניטיבית חברתית הגורסת שלמידה יעילה מתרחשת באמצעות האינטראקציה של היחיד עם הסביבה. ויגוצקי (1973) טען כי לסביבה יש תפקיד משמעותי בלמידה ופיאז'ה טען כי האינטראקציה החברתית היא תנאי הכרחי להתפתחות האינטלקטואלית. בנדורה (1989) שהיה אבי תורת התאוריה הקוגניטיבית-חברתית גרס כי הלמידה מתרחשת דרך אינטראקציה מתמדת בין יחידים והתנהגויות הסביבה. מתאוריות אלו עולה שלאינטראקציה וליחסי הגומלין בין הלומדים, ובין המורים ישנה השפעה מכרעת על תהליך הלמידה במסגרת ההוראה.
לעניות דעתי, צריך לחשוב כיצד ליצור אינטראקציה רבה יותר כדי להפוך את הלמידה למשמעותית יותר. אולי יצירת בלוג אחד לכל תלמידי המגמה יכולה להוות פתרון לכך כאשר האינטראקציה היא רבה והלמידה יותר משמעותית ואף חוויתית יותר.

גוגל דוקס כפרויקט שיתופי בנושא בת מצווה

רציתי לשתף אתכם ביישום טכנולוגיה שהכרתי והתנסתי בקורס של ד"ר גילה קורס,זוהי "גוגל דוקס". זהו שרות מבית גוגל המאפשר להעלות מסמכים לרשת ולשתף אותם עם חברים.
ישנם כמה יתרונות בולטים לטכנולוגיה זו מיצירה ושיתוף, נגישות מכל מחשב בעולם, ממשק פשוט וידידותי, חינמי, שומר אוטומטי את המסמכים גם אם המחשב נכבה באמצע, מאפשר עריכה משותפת ועוד.
לעבוד במסמך שכזה זהו יתרון שיש למורים ולתלמידים בפעולות מהותיות בכל תהליך כתיבה שיש צורך לתקן, להוסיף, לשנות וכל זאת בעבודה משותפת. כמו כן אפשר לנצל את התוכנה הזו על מנת ליצור פורטל כיתתי באינטרנט.
אני לקחתי את התוכנה הזו למקום אחר- והחלטתי להשתמש בו כמסמך שיתופי של הורים בנושא בת המצווה של הבנות בקהילתנו. החלטנו לקיים עם הבנות פגישות כאשר כל אחת מתכננת את הפגישה יחד עם הבת שלה וכל הבנות מתאספות בביתה וחוות יחד את הלמידה והיצירה בנושא בת המצווה.
הסברתי להורים על טכנולוגיה זו, השימוש בה והיעילות שבה במיוחד לקבוצה גדולה כמו שלנו. וכך יצרתי מסמך שיתופי כאשר כל אחת שיבצה את עצמה בתאריך מסוים שבו בחרה לתכנן פגישה, והוסיפה את נושא הפגישה שברצונה להעביר.
הטכנולוגיה סייעה לנו מאוד, כולן יכלו לעקוב אחר השינויים ולראות את הלו"ז, כל אחת בביתה שלה או בכל מחשב אחר וכך לא היינו צריכות להעביר קשר טלפוני או לקיים מפגשים נוספים, לסיכום ההתנסות הייתה חיובית.
מנתוני הדוח PEW שבדק את השימוש ביישומי טכנולוגיה שונים והגוגל דוקס ביניהם, נמצא כי 70% מאזרחי ארה"ב משתמשים בטכנולוגיה זו.
אני בטוחה שאם שימוש כזה יעשה בכיתה הוא יכול למנף את התלמידים בתחומים שונים כגון: כתיבה,הבעה,שיפור בתחום החברתי ועוד.
לפניכם סרטון המסביר כיצד להשתמש בגוגל דוקס

תורה חינוכית בעלת אופי אוניברסלי

בסמסטר הנוכחי אני לומדת את הקורס: מדעי החינוך במאה ה- 21.
חלק מהמטרות של הקורס הן לבחון האם יש תורות בחינוך שאנו יכולים להגיד שאנו מתבססים עליהן והן גרעין הידע של מי שהולך לעסוק בחינוך? והאם אפשר לבנות תיאוריה מדעית בתחום החינוך?
כשאנו מדברים על חינוך אנו צריכים להבין שאין למונח זה הגדרה אחת. בקהילה המקצועית של החינוך יש ויכוח בשאלה: האם ניתן לזהות חוקיות במבנה ובתהליכים של המערכת ולנסח תורה מדעית בעלת אופי אוניברסלי?
המתנגדים טוענים שמעשה החינוך הוא אומנות והוא מסוג הדברים שלא ניתן למדוד אותם, ולפיכך מבוסס על ידע שאינו בר הגדרה ( TACIT).
ישנה אמירה אחרת שטוענת כי אין משתנים אוניברסליים (בדומה לחלקיקי החומר), ולפיכך אין יכולת לנסח חוקים אוניברסליים.
עוד טענה נפוצה – מעשה החינוך הינו תלוי מקום וזמן ולפיכך הינו ייחודי ושוב אין יכולת לנסח פרדיגמה כוללת.
בקורס סקרנו את כל המשתנים ומושג היסוד של המערכת העוסקת בחינוך, (כמו: תלמיד, למידה, משפחה, מורה, פדגוגיה, תוכנית לימודים ועוד) וביססנו את העובדה כי קיימת תשתית בעלת אופי אוניברסלי, המאפשרת באופן עקרוני ניסוחה של מסגרת תיאורטית אוניברסלית, התואמת את תובנות המדע ביחס לאדם הלומד.
במאה ה- 21 לאחר ההתפתחויות אנו צריכים להמשיך לתפוס בעמדה זו או שאנו יכולים למצוא בסיס מדעי ולחבר אותו לצד המדעי. על אף ריבוי המשתנים ומורכבות המערכת אפשר לסמן 3 משתנים כעמודי התווך של מערכת החינוך והם: תלמידים, ידע ולמידה.
מערכת חינוך היא מערכת שמתווכת באמצעות תהליכי הלמידה שמתרחשים בין לומדים (בכל גיל) לידע ציבורי. הידע הציבורי הוא כל אותו הידע שנאגר בכל מקום (תרבות, ערכים ועוד) זהו המטען והמורשת שעוברים מדוד לדור באמצעות הפרסומים.
מטרות החינוך האוניברסאליות הן:
• חיברות: הכנה לחיים בכל ההיבטים החברתיים (משפחה, עבודה, אזרחות).
• תירבות: נגישות ולימוד אוצרות התרבות האוניברסליים והלוקליים.(מקצועות הקלסיים)
• התפתחות אישית: פיתוח הפוטנציאל האישי ותפישת עולם.
אנו צריכים לשאול את עצמנו האם באופן זה או אחר אנו מצליחים לקדם את 3 המטרות הללו. איפה אנו מצליחים יותר ואיפה פחות ומהו תפקידם של השותפים.