סוף סוף הגיעה המחצית ועמה המעמסה של כתיבת התעודות. בבית ספרנו החלו להטמיע את כתיבת התעודה בתוכנת ה"מנבסון" המאפשרת לכל תלמיד קבלת תעודה ממוחשבת.
כשאני ניגשת למשימת הערכת תלמיד, עומדת כנגד עיני האימרה:
"לא כל דבר בעל ערך אפשר להעריך ולא כל דבר שמעריכים הוא בעל ערך" הדברים שמעריכים בתעודה הם דברים חשובים כגון: ידע, זיכרון, כשרון והישגים. אבל יש דברים חשובים יותר, כמו לדוגמה: יראת שמים, עזרה לחבר בלימודים, או בשעת צרה, ענווה, יושר, שמחת חיים, כושר מנהיגות ואפילו חיוך.
התעודה היא עדות הבה נתייחס אליה כראי שמאפשר לנו לזהות את השינויים הנדרשים בתהליך הלמידה ולתקן אותם.
אבל אסור לשכוח את חשבון הנפש הנדרש באותה הזדמנות גם לדברים החשובים באמת אחד הדברים החשובים הוא המאמץ.
רבי יצחק אומר בגמרא: אם יאמר לך אדם: יגעתי ולא מצאתי-אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי-אל תאמין. יגעתי ומצאתי-תאמין. (מסכת מגילה דף ו', ע"ב)
מוזר, אין מי שמצליח למצוא הצלחה ללא מאמץ ויגיעה?! למה לא להאמין שיש מקרים של "לא יגעתי ומצאתי" לא התאמצתי והצלחתי?!
התשובה היא כנראה על פי גדולי ישראל שהישג שמדובר בו הוא עצם המאמץ והשקידה וחשיבותו גדולה מהתוצאות.
המדד לשכר על פי חז"ל הוא ההשקעה: "לפום צערא אגרא". כלומר: לפי המאמץ שהשקעת יקבע שכרך"
לפי זה המקום בו כל תלמיד עומד בסולם ההצלחה, אינו חשוב כמו מספר השלבים שטיפס כדי להגיע אליו.
כולי תקווה שבעזרת ה' אוכל להעריך כל תלמיד לפי הראוי לו ואעמוד בהצלחה במשימה זו.
היי אביגיל,
השבמחקחיברת יפה בין החול לקודש. אני גם חושבת שהמאמץ הוא מעל לכל, כך אני גם מדגישה ומבהירה לתלמידיי. לצערי בעידן הסטנדרטיזציה לא נותנים כ"כ מקום לפרמטר זה אלא למבחן התוצאה, קרי, ההישגים.
הי דגנית!
השבמחקאני שמחה שאת חושבת כמוני. אצלנו בביה"ס ישנם פרמטרים שונים מלבד הציון הסופי והם: שקידה, התנהגות והערכה כללית. וכשאני כותבת את הציון אני מתייחסת לכל הפרמטרים הללו.