השבוע התפרסמה כתבתה של הגב' אירית בלושטיין ובה הוצגו המורים כפועלי הוראה ומחתימי כרטיס. הדבר ניראה בזוי בעיני וחרה לי מאוד על כן החלטתי להגיב לכתבתה והיא מפורסמת בעיתון "הארץ". נכון שאיני מורה בעלת 30 שנות ותק כמו הכותבת אך אני מורה מזה 12 שנים וגם אני מחזיקה בתואר ראשון ומסיימת את תואר שני בתקשוב ולמידה. כל בר דעת יודע כי למורה ישנם תפקידים חינוכיים, ערכיים וגם לימודיים בעלי חשיבות גבוהה.
אני ומורים רבים אחרים מקנים לתלמידנו אסטרטגיות חשיבה ופועלים עפ"י תוכנית הלימודים. אכן אנו מתחילים מהבסיס כמו שלומדים כל דבר חדש, אבל במשך הזמן אנו מגיעים לרמות חשיבה גבוהות של הערכה, שיפוט, טיעון, השוואה וביקורתיות. לדוגמה: התלמידים לומדים לכתוב מאמר עמדה, מפעילים הערכה וביקורת על טקסט שקראו. בנוסף התלמידים עובדים סביב אוצר מילים כל העת וכך מאגר זה מתרחב אצלם ולא מצטמצם כפי שצויין במאמר. התלמידים חשופים לספרי קריאה שונים, בבי"ס קיימת ספריה כאשר כל תלמיד מחליף ספרים לפחות פעם בשבוע, מתקיימים ימי שיא בקריאה, קיימת תוכנית של מצעד הספרים מטעם משרד החינוך במהלכה בי"ס רוכש ספרים והתלמידים קוראים ונהנים, קיימים מפגשים עם סופרים ועיתונאים. בשיעורי תורה אין אנו מלמדים רק את הסיפור אלא בד בבד אנו מלמדים גם את הרעיונות הטמונים בכל סיפור, אנו מפעילים אסטרטגיות חשיבה מעריכים, שופטים לומדים לקחים, לומדים את הקשיים והתירוצים השונים. בשיעורי מתמטיקה אנו עוסקים ברמות חשיבה בסיסיות, במיומנויות ובכישורים, בבניית מושגים שהם תהליך שמתמשך ומצטבר ומתוכן אנו גולשים לרמות גבוהות יותר תוך שילוב משימות מורכבות הדורשות מהתלמיד מיומנויות של העלאת שאלות, השערות והסקת מסקנות.
המורה נדרש להיות יצירתי ומגוון בתהליך ההוראה, כן זוהי עבודה לא פשוטה, אך יש סיפוק ביסודה. התלמידים יותר מתעניינים וחווים את הלמידה, וכך המורה יכול להגיע ולהכיר את סגנונות החשיבה של תלמידיו ולהגיע לכל אחד.
שיתוף המורים בתכנון תוכנית הלימודים, בבנייה, ביישום, בהערכה ובאחריות, תורם לאפקטיביות של תוכנית הלימודים ולאופי השימוש בהן (בק וגורדון, 2000) כידוע תוכנית הלימודים הלשונית פותחה ע"י צוות נרחב הכלל בין היתר מנהלים, מורים, ורכזי שפה ועוד הוחלט ללוות את תהליך התקבלותה של התוכנית במחקר ובהערכה ע"י מכון סאלד. המידע נאסף מהשטח ע"י המורים, הרכזים והמנהלים ואלו חוו דעתם על התוכנית, יתרונותיה, חסרונותיה, הצעות לשיפורים, בהירות הנושא, ומידת השגת מטרות התוכנית. המורים לקחו חלק בתוכנית והיו שותפים לה. אני כמורה רואה בתוכנית לימודים זו כמעודדת קריאה ומודעות לאוריינות, התוכנית מעצימה את התלמיד בכתיבה, תוך שימוש בביטויים ובניבים, ובשימוש בקריאה ובכתיבה מושכלת. מעמד המורה מתחיל מלמעלה אך גם מלמטה ואם אנו נראה עצמנו כחסרי אונים וכרובוטים שמבצעים את ההנחיות "שנוחתות" עלינו לא נוכל לקדם שום דבר, כמו שכבר נאמר "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם".
הצגת רשומות עם תוויות אוריינות ויזואלית. הצג את כל הרשומות
הצגת רשומות עם תוויות אוריינות ויזואלית. הצג את כל הרשומות
יום שישי, 7 בינואר 2011
יום שישי, 17 בדצמבר 2010
נותנים כבוד לאוריינות הויזואלית
השבוע התפרסמה בעיתון חדשות החינוך של הסתדרות המורים: "שיעור חופשי" כתבתה של רווית שרף אודות האוריינות החזותית. בכתבה היא מביאה את דבריה של ד"ר רחל שליטא המרכזת תוכנית לדימוי עצמי חזותי בחינוך ובתרבות בבית ברל. היא מציעה לסטודנטים שלה הסתכלות מחודשת על המרחב הציבורי והפרטי ומנסה לקרוא אותם באופן ביקורתי בניסיון להבין את המסרים הסמויים בכלי התקשורת השונים. לדבריה: "האוריינות החזותית מבקשת להבין את המנגנון העומד מאחורי הדברים- איך הוא מופעל וכיצד מפעיל אותנו, מי שהוא באמת אוריין חזותי הוא גם אדם יותר אוטונומי ואדון למחשבותיו. אוריינות חזותית היא חלק מהחינוך לחשיבה ביקורתית".
למרות שהתקשורת החזותית שולטת כיום בעולמם של הילדים נראה שקיים פער אדיר בין ההתקדמות הויזואלית של הילדים לבין השימוש באוריינות ויזואלית במסגרת בית ספרית. היום לילדים יש מאגרי תמונות בנייד ובספרי הלימוד ועדיין לכיתה נכנסת ההוראה המילולית. ישנם מחקרים רבים שמעידים על כך כי הוספת היבטים ויזואליים ללימוד גורמת לילדים לזכור טוב יותר את החומר ואף מגבירה את העניין והמוטיבציה שלהם כמו למשל המחקר של Stokes S, 2002
ד"ר גיזה שביט (2006) מגדירה את האוריינות כתרבות של ידע ומידע שימושי, חלק מאורח החיים של בני התרבות המתוקשבת, כשם שידיעת קרוא וכתוב היא חלק בלתי נפרד מאורח החיים של בני תרבות הכתב.
במסגרת לימודי בקורס של ד"ר נטע נוצר העוסק באסטרטגיות בהוראה ולמידה אני יכולה לציין שהעיסוק בדימויים חזותיים בכיתה מאפשר מגוון רחב יותר של סגנונות למידה ובדרך זו ניתן להגיע ליותר תלמידים. ישנם 4 סגנונות למידה: אקטיבי-רפלקטיבי, סקרני-תכליתי, סדרתי-גלובלי, חזותי-מילולי. ישנה חשיבות לכך שהמורה יהיה מודע לסגנונות אלו ויזהה אותם אצל לומדיו על מנת להתאים את הלמידה שלו ולגוון אתה כדי שתתאים לכל סוגי סגנונות הלמידה של תלמידיו.
למרות שהתקשורת החזותית שולטת כיום בעולמם של הילדים נראה שקיים פער אדיר בין ההתקדמות הויזואלית של הילדים לבין השימוש באוריינות ויזואלית במסגרת בית ספרית. היום לילדים יש מאגרי תמונות בנייד ובספרי הלימוד ועדיין לכיתה נכנסת ההוראה המילולית. ישנם מחקרים רבים שמעידים על כך כי הוספת היבטים ויזואליים ללימוד גורמת לילדים לזכור טוב יותר את החומר ואף מגבירה את העניין והמוטיבציה שלהם כמו למשל המחקר של Stokes S, 2002
ד"ר גיזה שביט (2006) מגדירה את האוריינות כתרבות של ידע ומידע שימושי, חלק מאורח החיים של בני התרבות המתוקשבת, כשם שידיעת קרוא וכתוב היא חלק בלתי נפרד מאורח החיים של בני תרבות הכתב.
במסגרת לימודי בקורס של ד"ר נטע נוצר העוסק באסטרטגיות בהוראה ולמידה אני יכולה לציין שהעיסוק בדימויים חזותיים בכיתה מאפשר מגוון רחב יותר של סגנונות למידה ובדרך זו ניתן להגיע ליותר תלמידים. ישנם 4 סגנונות למידה: אקטיבי-רפלקטיבי, סקרני-תכליתי, סדרתי-גלובלי, חזותי-מילולי. ישנה חשיבות לכך שהמורה יהיה מודע לסגנונות אלו ויזהה אותם אצל לומדיו על מנת להתאים את הלמידה שלו ולגוון אתה כדי שתתאים לכל סוגי סגנונות הלמידה של תלמידיו.
הירשם ל-
רשומות (Atom)
