מפגש השקת הספר: תקשוב, למידה והוראה

גם אני מצטרפת לכל האיחולים. שמחתי לפגוש את חלקכם ואשמח בהזדמנות לפגוש גם את כולכם.
בכנס הועלו נק' חשובות, תהיות ומחשבות. מעניין היה לשמוע מחקרים שנעשו ושאלות של המשתתפים. צריך לדעת שתהליך המהפכה הטכנולוגית היא תהליך אבולוציוני שמתמשך ומתפתח, ארוך ומורכב הכולל בתוכו מעל לכל ערכים ופדגוגיה. תפקידנו כאנשי חינוך הוא לחנך את הדור הבא לבינה דיגיטלית כפי שהגדירה ד"ר אינה בלאו, כלומר לחנך לשימוש במחשב דווקא לצורכי הוראה.
לדעתי ד"ר אינה בלאו העלתה שני דברים חשובים ביותר שיש לשים עליהם את הדעת, האחד, הוא ההתחברות למקום של המורה. חשוב למצוא את המקום שהמורים רואים בעצמם כבעייתי והם רוצים לשנות, אחרת לא יהיו שותפים לתהליך. השני- תוכנית התקשוב של משרד החינוך שנותנת את הבסיס של מקרן, לוח איטראקטיבי וכו' שלא יוביל להטמעת ווב 2 הדורש טכנולוגיה רחבה יותר.
ד"ר רלי בריקנר ציינה שבמחקרה מצאה כי מרבית המורים (70%) נמצאים בשלב הרביעי שבו הם יכולים לקחת את הטכנולוגיה ולהציע דרכי הוראה אחרים אך מצד שני הם מדווחים שאין שינוי פדגוגי מעמיק.
ד"ר רלי דיברה על מחקר נוסף שעמדה בראשו והוא מאוד מעניין. במחקר זה מצאו שרוב הסטודנטים מעדיפים לבוא למפגשי פנים אל פנים (70%) ומה שיותר מעניין זה שהסטודנטים מעדיפים לצפות בהקלטות של הרצאות חיות. כלומר לצפות באינטראקציה של אחרים. מכאן אנו שואלים את עצמנו מה המשמעות באינטראקציה של למידה סינכרונית אם סטודנטים מעדיפים להשתמש בו באופן אסינכרוני? שאלה זו הוצגה לקהל ואני חושבת שאם רוצים לייצר אינטראקציה פדגוגית משמעותית דוקא המדיום האסינכרוני שמחייב את הסטודנט להגיב, לייצר משהו כתוב משלו שם תתבצע הלמידה.

הסטנדרטים בעידן המאה ה-21

נתקלתי השבוע בטור האישי של אריאנה מלמד באתר "וינט" ובו היא פורסת את השקפתה כלפי השיטה בה נערכים כיום מבחנים בביה"ס.
לדעתי המצב שהיא מתארת מתחיל מהסטנדרטים שמשרד החינוך מציב לעצמו. ההתעסקות בסטנדרטים מתעלמת מהבעיות האמיתיות של שונות בין התלמידים. כפי שציינת, המבחנים שהתלמידים נבחנים עליהם מבוססים על חומר מסוים ורק עליו, כך תוכנית הלימודים מתכווצת לתכנים הללו. המורים מלמדים רק מה שנחוץ למבחן וכך איכות ההוראה והלמידה מושפעת לרעה, ובאמת כל השאר לא חשוב כי זה "לא יהיה במבחן".
חוסר התייחסות לשונות בין התלמידים בכיתה מתבטאת בכך שכל התלמידים עושים את אותו מבחן.
אם נבדוק לעומק מה באמת עושים המורים עם התוצאות של המבחנים ניווכח שמעט מאוד. רק 2% מהמורים דנים בתוצאות של המבחנים. המורים עסוקים בהכנת התלמידים למבחנים כך שהם מתעלמים מסוגיות חינוכיות וערכיות אחרות בעלות משקל.
תנועת הסטנדרטים קיימת ביפן, בסינגפור, באנגליה ובארה"ב ובעוד מדינות בעולם. המבחנים הם גולת הכותרת של התנועה, אך למעשה לא ראינו עד היום שחל שיפור משמעותי בתוצאות המבחנים.
כיום בעידן הגלובליזציה, עולם הידע, התלמידים יכולים באמצעות הטכנולוגיה להגיע למקורות מידע מבלי להישען על הידע של המורה בלבד. הזמינות של הטכנולוגיה פורצת גבולות ולכן הלמידה מתרחשת גם מעבר לזמן הלימודים בכיתה. התלמיד מנווט במרחב הידע ובונה את הידע ולא רק שואב מידע, התלמיד מתנסה בלמידת חקר והופך ללומד עצמאי.
על כן המבחנים אינם צריכים לשקף אך ורק את הידע שהתלמיד קלט בזמן השיעור, אלא כיצד התלמיד ניגש לשאלה ומחפש את התשובה. לדוגמה: לא נערוך רק מבחנים של שינון "מי אמר למי", אלא מבחנים עם חומר פתוח, הבודקים הבנת הנקרא, התמצאות בחומר ומיומנויות חשיבה שונות.
מדינת ישראל צריכה ליזום, לחולל שינוי ולאמץ לעצמה גישת הוראה ולמידה המתאימה למיומנויות המאה ה-21 הכוללים תיווך בין הידע האישי של התלמיד לידע הציבורי. שלושת המטרות האוניברסאליות של החינוך: חיברות (הכנה לחיים בכל ההיבטים החברתיים, משפחה, עבודה,אזרחות) תירבות (נגישות ולימוד אוצרות התרבות) והכנת הפרט לחיים (התפתחות אישית, פיתוח הפוטנציאל האישי ותפיסת עולם) צריכות להתאים למציאות של המאה ה-21.

הפוסט האחרון לרגל סיום לימודי לתואר השני

זהו הפוסט האחרון שאני כותבת על רקע סיום לימודיי לתואר שני במגמת תקשוב למידה.
קשה לי להאמין שסיימתי אבל כל דבר טוב בסופו של דבר מגיע לקיצו.
זאת הפעם הראשונה שהתנסתי בכלי הזה ובכנות מאוד התרשמתי ממבנהו ומהיעדים שהוא יכול לקדם בהוראה ובלמידה.
האמת שבתחילה חששתי להתבטא בצורה פומבית והתקשתי בפתיחת בלוג והבנת כל המרכיבים שבו, אך מהר מאוד ניסיתי בכוחות עצמי להבין ואכן הצלחתי.
כיום לאחר התנסות בכתיבת פוסטים אני יכולה לומר שהבלוג קידם אותי במיומנויות הכתיבה, והעצים אותי מבחינה זו שנתן לי דרך לבטא את רגשותיי ולהעלות תכנים על פי שיקול דעתי. בנוסף קיבלתי במה מאוד רחבה ועוצמה שהעלתה לי בדרך עקיפה גם את הדימוי העצמי. במהלך כתיבתי שיתפתי את משפחתי ומכיריי והם הביעו התפעלות. אני חושבת שעצם המבנה של הבלוג המאפשר שמירת רשומות ותגובות לנצח, תורם לשטף כך שניתן לראות את הפריסה של כל התכנים המוצגים ודבר לא הולך לאיבוד.
לעתים הרגשתי שאני מקיימת דיאלוג עם עצמי, כמו: האם לכתוב על נושא מסויים, האם הכתיבה שלי מבהירה את דבריי וכוונותי ועוד.
לא אתכחש לכך שהדבר שהפריע לי במיוחד היא האינטראקציה. אני חושבת שמשום שאני כותבת פוסטים מזה 3 סמסטרים הייתי רוצה שתהא יותר אינטראקציה בין אישית. שמחתי שבסמסטר האחרון קבוצת המנהל נדרשה להגיב לבלוגים שלנו. היה לי מאוד חשוב שמשהו מבחוץ יחווה את דעתו כמו ששמחתי לקבל תגובה של מישהי שאינני מכירה שהגיבה לאחד מהפוסטים שלי. אני חושבת שאפשר ללמוד הרבה מאחרים.

אני רוצה להודות לעמיתה שלי: דגנית ברזילי שליוות אותי במשך כל הסמסטר. על החברות בעיתות שמחה שחווינו יחד ועל הרגעים הקשים שעברו עלי בשנה האחרונה ושבהם תמכת בי. מאוד נהנתי לעבוד איתך. ובכלל נהנתי ללמוד במכללה ולצאת מהשגרה ולהתנתק פעם בשבוע מחיי העבודה. הקבוצה שלמדתי עימה היתה מקסימה, איכותית, תומכת ומגוונת! אני מקווה שנמשיך להיות בקשר גם לאחר סיום הלימודים. כמו-כן אני רוצה להודות במיוחד לראש המגמה ד"ר גילה קורץ שתמכה בי לאורך כל הדרך והיתה רגישה, ומאוד אכפתית. אני שמחה שזכיתי ללמוד ממנה.

אז לסיכום אם תשאלו אותי אם אמשיך לכתוב בבלוג גם לאחר סיום לימודיי? אענה לכם מיד: בוודאי ואוסיף בבטחון שאשתמש בכלי זה גם עם תלמידיי, אקח את "הסיכון" כפי שאומרים ואנסה לגרום להם למוטיבציה, להנאה,להעצמת האני שלהם ולקידום מיומנויות הלמידה. וכמו שאמר איינשטיין: "רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע"
אז להתראות בפוסט הבא...
הנה המצגת שהכנו באהבה רבה לרגל לסיום הלימודים....

מטרות לימודיות

"עליסה: באיזו דרך עלי ללכת?
השפן: לאן ברצונך להגיע?
עליסה: לא משנה לי
השפן: אם לא משנה לך לאן תגיעי, לא חשוב באיזו דרך תבחרי"
מתוך: "עליסה בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול

הקטע שציטטתי לעיל, יש בו פילוסופיית חיים הבאה להדגים חשיבה.
הקטע מדגים לנו את העיסוק המתמיד שלנו בהליכה אך אנו שוכחים להגדיר לעצמנו לאן ברצוננו להגיע?
בקורס של ד"ר נטע למדתי על החשיבות של תכנון מטרות לשיעור. המטרות של השיעור משרתות אותנו:
א. להגדיר למה אנו רוצים להגיע, כדי לארגן את החומר ולמקד את ההוראה.
ב. לקבוע אילו אסטרטגיות הוראה נבחר כדי שיתאימו לקבוצת הלומדים.
ג. להעריך את הלמידה וההוראה ולבדוק האם המטרות הושגו.
על פי מגר ישנם 3 חלקים בכתיבת מטרה והם:
א. פועל מדיד- כלומר שיהיה ניתן למדוד את המטרה
ב. המצב שבו הביצוע מתרחש- כלומר נחפש את עולם התוכן שהמטרה שייכת לו לדוגמה: בטבע, בכיתה, בבית, במעבדה וכדו'
ג. הקריטריון לביצוע משביע רצון של המטרה- כלומר כיצד נדע שהשגנו את המטרה.

לסיכום אומר שכתיבת מטרות לשיעור חשובה הן עבור המורים והן עבור התלמידים. כשהלומד יודע לאן עליו להגיע גוברים הסיכויים שהמורה והלומד יגיעו לשם, כמו-כן המטרות מקרבות בין תכנון, ביצוע והערכה של ההוראה, ועוזרות ללומד להתמקד בעדיפויות ע"פ דרישות המורה. ולבסוף מאפשרות למורה לנתח את רמות החשיבה הנדרשות בלמידה.

איך אני כותבת ציון בתעודה?

סוף סוף הגיעה המחצית ועמה המעמסה של כתיבת התעודות. בבית ספרנו החלו להטמיע את כתיבת התעודה בתוכנת ה"מנבסון" המאפשרת לכל תלמיד קבלת תעודה ממוחשבת.
כשאני ניגשת למשימת הערכת תלמיד, עומדת כנגד עיני האימרה:
"לא כל דבר בעל ערך אפשר להעריך ולא כל דבר שמעריכים הוא בעל ערך" הדברים שמעריכים בתעודה הם דברים חשובים כגון: ידע, זיכרון, כשרון והישגים. אבל יש דברים חשובים יותר, כמו לדוגמה: יראת שמים, עזרה לחבר בלימודים, או בשעת צרה, ענווה, יושר, שמחת חיים, כושר מנהיגות ואפילו חיוך.
התעודה היא עדות הבה נתייחס אליה כראי שמאפשר לנו לזהות את השינויים הנדרשים בתהליך הלמידה ולתקן אותם.
אבל אסור לשכוח את חשבון הנפש הנדרש באותה הזדמנות גם לדברים החשובים באמת אחד הדברים החשובים הוא המאמץ.
רבי יצחק אומר בגמרא: אם יאמר לך אדם: יגעתי ולא מצאתי-אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי-אל תאמין. יגעתי ומצאתי-תאמין. (מסכת מגילה דף ו', ע"ב)
מוזר, אין מי שמצליח למצוא הצלחה ללא מאמץ ויגיעה?! למה לא להאמין שיש מקרים של "לא יגעתי ומצאתי" לא התאמצתי והצלחתי?!
התשובה היא כנראה על פי גדולי ישראל שהישג שמדובר בו הוא עצם המאמץ והשקידה וחשיבותו גדולה מהתוצאות.
המדד לשכר על פי חז"ל הוא ההשקעה: "לפום צערא אגרא". כלומר: לפי המאמץ שהשקעת יקבע שכרך"
לפי זה המקום בו כל תלמיד עומד בסולם ההצלחה, אינו חשוב כמו מספר השלבים שטיפס כדי להגיע אליו.
כולי תקווה שבעזרת ה' אוכל להעריך כל תלמיד לפי הראוי לו ואעמוד בהצלחה במשימה זו.

יד המקרה עם המנהל במעלית...

ראש המגמה שלנו, גילה קורץ נתנה לנו משימת חשיבה כיצד לשכנע מנהל ביה"ס מדוע כדאי לו לשלב את התקשוב במוסד החינוכי וכל זאת בתוך מעלית שיש לצאת ממנה בקומה השמינית.
להלן הדרך שאני הייתי משכנעת אותו:

אם תעצום לשניה את העיניים תיזכר שכשהיינו ילדים, לאחד מהילדים היה בכיתה מחשב קומודור 64. כל הילדים רצו אליו לראות את פלאי הטכנולוגיה.
היום יש לך את האפשרות לתת לכל התלמידים מכל שכבות האוכלוסיה להגיע לטכנולוגיה הכי מתקדמת, להקנות להם מיומנויות הנדרשות בחברה של המאה 21 כך שיוכלו להשתלב בחברה ובעולם העבודה בצורה הטובה ביותר.
היום המחשב זמין לכל אחד. התלמידים יודעים יותר מאתנו. בוא ונקרב אותם אלינו ונלמד אותם בסביבה הטבעית שלהם. ניתן להם כלים להתמודד ולהתמצא עם המידע שהם חשופים אליו.
אני יכולה להגיד לך באחריות כי הטכנולוגיה החדשה נותנת תוצאות באיכות ההוראה, בהישגי התלמידים, בהתייחסות לשונות התלמידים, ברצף למידה בין ביה"ס לבית, בשיפור התקשורת בין המורים לתלמידים ובקבלת משוב בזמן אמת.
ניתן להטמיע אותה בקלות בביה"ס והיא יכולה לחסוך הרבה מאוד כסף למוסד החינוכי והרבה מאוד זמן.
אם אתה תטמיע את הטכנולוגיה בביה"ס אני יכולה להבטיח לך באחריות שתוך זמן קצר תגלה שהתלמידים נהנים להגיע לביה"ס ומסרבים לעזוב.
תלמידי ביה"ס והמורים יהיו גאים בך על האומץ שלקחת על עצמך להטמיע מערכת כ"כ חשובה ומתקדמת בביה"ס.
אם הילד שלי היה תלמיד בביה"ס זה מה שהייתי רוצה שיקרה!
האם אתה רוצה שנקדם את בי"ס למאה ה-21, מה אתה חושב על זה?

מקווה שהצלחתי לשכנע את המנהל שלי...

הפייסבוק סכנה- האמנם?

בשבוע שעבר זעקו כותרות העיתונים אודות התאבדותו של נער בן 16 בעקבות השימוש בפייסבוק.
על פי החשד הנער שוחח עם חבריו בפייסבוק ולאחר שהוקנט על ידם הוא תלה את עצמו. כשנכנסו לביתו של הנער מצאו ליד גופתו את החלון של הפייסבוק שהיה פתוח.
כל השבוע דיברתי עם עמיתי לעבודה על האסון. הם סיפרו לי שהם דיברו עם התלמידים על הסכנות שיש בפייסבוק וכדאי להם לסגור את הפייסבוק לאלתר. למרבה הצער, הנער הזה התאבד בעקבות אלימות שהתרחשה כבר לפני הפייסבוק. הפייסבוק הוא רק כלי שבאמצעותו הועברה האלימות. אינני חושבת שיש לסגור את המדיום ולקבוע שהוא אלים. החברה שלנו אלימה וזה בא לידי ביטוי בכל מקום: בבית, בביה"ס, במקומות ציבוריים ועוד. הדבר שיש לעשות הוא לפקח יותר על הילדים, להסביר להם על הסכנות, לבדוק מדי פעם את רשימת החברים שלהם בפייסבוק ואולי לחשוב אף להיות חלק מהחברים שלהם כדי לדעת מה הם כותבים על הלוח ולהשפיע מבפנים לכיוון הרצוי והנכון. בנוסף יש להוציא את המחשב מחדרם הפרטי של הילדים ולהפוך אותו לדבר של כלל המשפחה, כך שבכל רגע הילד יודע שמשהו יכול לצפות במה שהוא עושה. צריך להבין שזו לא בושה לשאול את הילד מה הוא עושה? עם מי הוא מדבר? וזאת מתוך דאגה ולא מתוך חטטנות. אמנם גם לנער בן 16 יש זכות לפרטיות, אולם היא לא צריכה לבוא על חשבון הבטיחון. יש לעשות איזון בניהם!

זילות במעמד המורה ובתוכניות הלימודים

השבוע התפרסמה כתבתה של הגב' אירית בלושטיין ובה הוצגו המורים כפועלי הוראה ומחתימי כרטיס. הדבר ניראה בזוי בעיני וחרה לי מאוד על כן החלטתי להגיב לכתבתה והיא מפורסמת בעיתון "הארץ". נכון שאיני מורה בעלת 30 שנות ותק כמו הכותבת אך אני מורה מזה 12 שנים וגם אני מחזיקה בתואר ראשון ומסיימת את תואר שני בתקשוב ולמידה. כל בר דעת יודע כי למורה ישנם תפקידים חינוכיים, ערכיים וגם לימודיים בעלי חשיבות גבוהה.
אני ומורים רבים אחרים מקנים לתלמידנו אסטרטגיות חשיבה ופועלים עפ"י תוכנית הלימודים. אכן אנו מתחילים מהבסיס כמו שלומדים כל דבר חדש, אבל במשך הזמן אנו מגיעים לרמות חשיבה גבוהות של הערכה, שיפוט, טיעון, השוואה וביקורתיות. לדוגמה: התלמידים לומדים לכתוב מאמר עמדה, מפעילים הערכה וביקורת על טקסט שקראו. בנוסף התלמידים עובדים סביב אוצר מילים כל העת וכך מאגר זה מתרחב אצלם ולא מצטמצם כפי שצויין במאמר. התלמידים חשופים לספרי קריאה שונים, בבי"ס קיימת ספריה כאשר כל תלמיד מחליף ספרים לפחות פעם בשבוע, מתקיימים ימי שיא בקריאה, קיימת תוכנית של מצעד הספרים מטעם משרד החינוך במהלכה בי"ס רוכש ספרים והתלמידים קוראים ונהנים, קיימים מפגשים עם סופרים ועיתונאים. בשיעורי תורה אין אנו מלמדים רק את הסיפור אלא בד בבד אנו מלמדים גם את הרעיונות הטמונים בכל סיפור, אנו מפעילים אסטרטגיות חשיבה מעריכים, שופטים לומדים לקחים, לומדים את הקשיים והתירוצים השונים. בשיעורי מתמטיקה אנו עוסקים ברמות חשיבה בסיסיות, במיומנויות ובכישורים, בבניית מושגים שהם תהליך שמתמשך ומצטבר ומתוכן אנו גולשים לרמות גבוהות יותר תוך שילוב משימות מורכבות הדורשות מהתלמיד מיומנויות של העלאת שאלות, השערות והסקת מסקנות.
המורה נדרש להיות יצירתי ומגוון בתהליך ההוראה, כן זוהי עבודה לא פשוטה, אך יש סיפוק ביסודה. התלמידים יותר מתעניינים וחווים את הלמידה, וכך המורה יכול להגיע ולהכיר את סגנונות החשיבה של תלמידיו ולהגיע לכל אחד.
שיתוף המורים בתכנון תוכנית הלימודים, בבנייה, ביישום, בהערכה ובאחריות, תורם לאפקטיביות של תוכנית הלימודים ולאופי השימוש בהן (בק וגורדון, 2000) כידוע תוכנית הלימודים הלשונית פותחה ע"י צוות נרחב הכלל בין היתר מנהלים, מורים, ורכזי שפה ועוד הוחלט ללוות את תהליך התקבלותה של התוכנית במחקר ובהערכה ע"י מכון סאלד. המידע נאסף מהשטח ע"י המורים, הרכזים והמנהלים ואלו חוו דעתם על התוכנית, יתרונותיה, חסרונותיה, הצעות לשיפורים, בהירות הנושא, ומידת השגת מטרות התוכנית. המורים לקחו חלק בתוכנית והיו שותפים לה. אני כמורה רואה בתוכנית לימודים זו כמעודדת קריאה ומודעות לאוריינות, התוכנית מעצימה את התלמיד בכתיבה, תוך שימוש בביטויים ובניבים, ובשימוש בקריאה ובכתיבה מושכלת. מעמד המורה מתחיל מלמעלה אך גם מלמטה ואם אנו נראה עצמנו כחסרי אונים וכרובוטים שמבצעים את ההנחיות "שנוחתות" עלינו לא נוכל לקדם שום דבר, כמו שכבר נאמר "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם".