תורה חינוכית בעלת אופי אוניברסלי

בסמסטר הנוכחי אני לומדת את הקורס: מדעי החינוך במאה ה- 21.
חלק מהמטרות של הקורס הן לבחון האם יש תורות בחינוך שאנו יכולים להגיד שאנו מתבססים עליהן והן גרעין הידע של מי שהולך לעסוק בחינוך? והאם אפשר לבנות תיאוריה מדעית בתחום החינוך?
כשאנו מדברים על חינוך אנו צריכים להבין שאין למונח זה הגדרה אחת. בקהילה המקצועית של החינוך יש ויכוח בשאלה: האם ניתן לזהות חוקיות במבנה ובתהליכים של המערכת ולנסח תורה מדעית בעלת אופי אוניברסלי?
המתנגדים טוענים שמעשה החינוך הוא אומנות והוא מסוג הדברים שלא ניתן למדוד אותם, ולפיכך מבוסס על ידע שאינו בר הגדרה ( TACIT).
ישנה אמירה אחרת שטוענת כי אין משתנים אוניברסליים (בדומה לחלקיקי החומר), ולפיכך אין יכולת לנסח חוקים אוניברסליים.
עוד טענה נפוצה – מעשה החינוך הינו תלוי מקום וזמן ולפיכך הינו ייחודי ושוב אין יכולת לנסח פרדיגמה כוללת.
בקורס סקרנו את כל המשתנים ומושג היסוד של המערכת העוסקת בחינוך, (כמו: תלמיד, למידה, משפחה, מורה, פדגוגיה, תוכנית לימודים ועוד) וביססנו את העובדה כי קיימת תשתית בעלת אופי אוניברסלי, המאפשרת באופן עקרוני ניסוחה של מסגרת תיאורטית אוניברסלית, התואמת את תובנות המדע ביחס לאדם הלומד.
במאה ה- 21 לאחר ההתפתחויות אנו צריכים להמשיך לתפוס בעמדה זו או שאנו יכולים למצוא בסיס מדעי ולחבר אותו לצד המדעי. על אף ריבוי המשתנים ומורכבות המערכת אפשר לסמן 3 משתנים כעמודי התווך של מערכת החינוך והם: תלמידים, ידע ולמידה.
מערכת חינוך היא מערכת שמתווכת באמצעות תהליכי הלמידה שמתרחשים בין לומדים (בכל גיל) לידע ציבורי. הידע הציבורי הוא כל אותו הידע שנאגר בכל מקום (תרבות, ערכים ועוד) זהו המטען והמורשת שעוברים מדוד לדור באמצעות הפרסומים.
מטרות החינוך האוניברסאליות הן:
• חיברות: הכנה לחיים בכל ההיבטים החברתיים (משפחה, עבודה, אזרחות).
• תירבות: נגישות ולימוד אוצרות התרבות האוניברסליים והלוקליים.(מקצועות הקלסיים)
• התפתחות אישית: פיתוח הפוטנציאל האישי ותפישת עולם.
אנו צריכים לשאול את עצמנו האם באופן זה או אחר אנו מצליחים לקדם את 3 המטרות הללו. איפה אנו מצליחים יותר ואיפה פחות ומהו תפקידם של השותפים.