האסון שנפל עלינו בשרפה הגדולה ביערות הכרמל הוכיחו לנו שוב את אפסותו של האדם מול איתני הטבע. כל טכנולוגיה שבעולם לא הצליחה למזער את הנזק הקשה שארע אלא רק האדם והמים. למרות שישראל שנחשבת כמעצמה טכנולוגית גדולה לא היתה מסוגלת לגבור על אותה האש ולהשתלט עליה מבלי לקבל סיוע מבחוץ כי היא לא היתה ערוכה לכך.
יש לעמוד על החשיבות שבהפקת התועלת מהידע ומפיתוח הטכנולוגי הרב שלנו ולעשות בו שימוש משכיל כדי שלהבא אסונות כאלו ואחרים לא יתרחשו.
חג החנוכה הינו חג משפחתי, שבו כל המשפחה מתאספת מדליקה נרות ביחד, אוכלים סופגניות. וחג זה מחזיר אותנו אל ימי התום, המשפחתיות, ללא הפרעות טכנולוגיות חיצוניות. שוב המשפחה מתאספת מול הנרות ולא מול מסך הטלוויזיה או המחשב, שוב שרים ביחד ולא שירי עידוד לקבוצות כדורגל.
יהי רצון שנזכה לראות את האור האחד של השני ולא רק את האור המרצד על המסכים. גם בשעות קשות אלו נדע להעניק מהאור שבנו לזקוקים בכך.
אביגיל יקרה,
השבמחקאכן אסון כבד נפל על ארצינו ולמרות הטכנולוגיה המפותחת לא הצלחנו למנוע את האסון. בממשלה מדברים על קניית מטוס הטוב ביותר (כרגע) להובלת מים. האם מטוס זה היה הפתרון? מי יודע?! אני מאמינה שיפתחו מטוסים טובים יותר, כמו בכל תחום- מחפשים לשפר וליעל עוד, לא מסתפקים בקיים.
יהי רצון שלא נדע יותר צער, ונראה רק ימים טובים יותר. המשך חג שמח
הי דגנית
השבמחקחבל שהמדינה שלנו לא ערוכה לאסונות כאלו ואנו מדברים על פתרונות שבדיעבד.
תראי כמה מדינות התגייסו לעזרתינו ביניהן גם יוון - זה לא אירוני?
החג לא היה שמח ונס לא קרה לנו...
השבמחקעצוב לראות שלא הפקנו לקחים מאסונות שעברו, ועכשיו כולם מחפשים "כסתחי'ם". נשאר לי רק לנחש, בוודאי תקום יותר מועדה אחת לצורך חקירה של הארוע, ומי ישלם ???
מי יפצה על כל הנזקים בנפש, ברכוש???
הי אביגיל,
השבמחקאין ספק שהאסון הזה עוד מעיב עלינו.
השבוע נקבר כבאי נוסף, ובדיוק הסופ"ש קראתי כתבה עליו ועל משפחתו וליבי נחמץ.
אני בטוחה שאם היינו נערכים כנדרש מבחינת הציוד לכיבוי השריפה, אפשר היה למזער את הנזק מבלי לבקש עזרה נואשת ממדינות שכנות.
הופתעתי לגלות עד כמה תלמידי בכיתה ה' נחרדו ממימדי השריפה והרגישו צורך לשוחח על כך ואף כתבו מכתב מחאה לראש הממשלה.
כולי תקווה שלא נהיה עדים לעוד אסונות שכאלה.
בהמשך לדבריי,
השבמחקאני מתנצלת שלא הצגתי את עצמי כראוי,
כאמור, שמי רחלי סלע מורה למתמטיקה בבי"ס יסודי בחולון וסטודנטית לתואר שני במנהל החינוך במוסד ללימודים אקדמאיים.
הגעתי לבלוג שלך בעקבות משימה שקיבלנו בקורס תקשוב ומאוד התחברתי לתכנים בהם את עוסקת בכתיבתך.
בחרתי להגיב לפוסט על השריפה מתוך הזדהות עמוקה עם הכתוב ומתוך הצורך לחזק את דברייך.
בהצלחה במשך :)
רחלי היקרה
השבמחקתודה לך על המילים החמות. על פי דבריך נראה שאת עוסקת בתחום שלי- המתמטיקה. ורציתי לשאול אותך איך את כמורה מקצועית מתייחסת לאסון כזה (ואחרים) בכיתה? אני מרגישה שלאחר אסון כזה קשה לי להכנס לכיתה ולהתחיל שיעור כאילו שהכל כרגיל. אך מצד אחר המחנכת היא זו שמשוחחת ומעלה רגשות עם התלמידים.