הישגים במבחני המיצ"ב ופערים על רקע חברתי- כלכלי

אי אפשר להתעלם מנתוני המיצ"ב שהתפרסמו השבוע בתקשורת. 64 מדינות לקחו חלק במבחנים אלו בשנת 2002 ובשנת 2006. כפי הנראה אלו הם בדיקות הנערכות לאורך זמן.
מנתוני המיצב עולה כי הישגי התלמידים בבתי ספר דוברי עברית בכיתה ה' גבוהים מבתי ספר דוברי ערבית בכל המקצועות: מדע וטכנולוגיה, אנגלית ומתמטיקה.
לדוגמה: במבחן במדע ובטכנולוגיה בכיתה ה' הישגי התלמידים בבתי ספר דוברי ערבית גבוה מהישגי התלמידים בבתי ספר דוברי ערבית. הפער הוא ניכר ועומד על 3/4 ס"ת.
גם במבחן באנגלית נמצא פער גבוה בין הישגי התלמידים בבתי ספר דוברי עברית לבין בתי ספר דוברי ערבית. הפער לטובת דוברי עברית הוא עומד על כ- 1/3 ס"ת. (פער קטן יחסית לשאר המקצועות)
במבחן במתמטיקה התגלה פער לטובת בתי ספר דוברי עברית הגדול מ- 2/3 ס"ת. דפוסי ההתפלגות בכל אחד ממגזרי השפה מהווים כמעט תמונת ראי זה לזה. בקרב דוברי העברית נמצא שיעור גדול יחסית של תלמידים שהישגיהם נמצאים בחלקו העליון של סולם ציוני הגלם בהשוואה לשיעורים המקבילים בקרב דוברי הערבית. לעומת זאת, בקרב דוברי הערבית נמצא שיעור גדול יותר של תלמידים שהישגיהם נמצאים בחלקו התחתון של סולם ציוני הגלם בהשוואה לשיעורים המקבילים בקרב דוברי העברית. בולט שיעורם הנמוך של תלמידים במגזר דוברי הערבית שהישגיהם נמצאים בחלקו העליון של סולם הציונים.
אם נעיין בנתוני המיצ"ב של מדינת ישראל נוכל לומר בגאווה כי חל שיפור מסוים במקצועות האוריינות והמתמטיקה. אך יחד עם זאת המצב שלנו עגום ביחס לשאר מדינות העולם ומדוע?
ראשית, קיים פער גדול בין המגזר היהודי והערבי המצביע על בעיה קשה של פערים גדולים להוציא מקצוע האוריינות שבו אנו עומדים בקריטריונים של ה OECD . נמצא שאחוז התלמידים החלשים במדינת ישראל נמוך יותר אפילו ממדינות שנחשבות חלשות מאוד. אם נבדוק בקצוות ההתפלגות לא נעמוד כלל בקריטריונים.
שנית, תפקיד מערכת החינוך לשבור את הקשר בין מצב סוציואקונומי להישגים אך במקום זאת מערכת החינוך מנציחה את הפער. כך נוצרת חברה מפולגת ומשוסעת וחברה כזו היא בעייתית כי תהיה בה תחושת ניכור, כך אנו מנציחים דורות חדשים של קיפוח עדתי ומגזרי.
בנוסף מושג השיוויון בחינוך מתנגש עם תפיסת הסטנדרטים הרווחת בשלושים השנים האחרונות ולא קיימת הבחנה בין "שיוויון הזדמנויות" לבין הפירוש של "הישגים דומים" הבא לידי ביטוי בשאיפה לציון ממוצע גבוה ולא בהתייחסות לשונות הבין אישית.

נותנים כבוד לאוריינות הויזואלית

השבוע התפרסמה בעיתון חדשות החינוך של הסתדרות המורים: "שיעור חופשי" כתבתה של רווית שרף אודות האוריינות החזותית. בכתבה היא מביאה את דבריה של ד"ר רחל שליטא המרכזת תוכנית לדימוי עצמי חזותי בחינוך ובתרבות בבית ברל. היא מציעה לסטודנטים שלה הסתכלות מחודשת על המרחב הציבורי והפרטי ומנסה לקרוא אותם באופן ביקורתי בניסיון להבין את המסרים הסמויים בכלי התקשורת השונים. לדבריה: "האוריינות החזותית מבקשת להבין את המנגנון העומד מאחורי הדברים- איך הוא מופעל וכיצד מפעיל אותנו, מי שהוא באמת אוריין חזותי הוא גם אדם יותר אוטונומי ואדון למחשבותיו. אוריינות חזותית היא חלק מהחינוך לחשיבה ביקורתית".
למרות שהתקשורת החזותית שולטת כיום בעולמם של הילדים נראה שקיים פער אדיר בין ההתקדמות הויזואלית של הילדים לבין השימוש באוריינות ויזואלית במסגרת בית ספרית. היום לילדים יש מאגרי תמונות בנייד ובספרי הלימוד ועדיין לכיתה נכנסת ההוראה המילולית. ישנם מחקרים רבים שמעידים על כך כי הוספת היבטים ויזואליים ללימוד גורמת לילדים לזכור טוב יותר את החומר ואף מגבירה את העניין והמוטיבציה שלהם כמו למשל המחקר של Stokes S, 2002
ד"ר גיזה שביט (2006) מגדירה את האוריינות כתרבות של ידע ומידע שימושי, חלק מאורח החיים של בני התרבות המתוקשבת, כשם שידיעת קרוא וכתוב היא חלק בלתי נפרד מאורח החיים של בני תרבות הכתב.
במסגרת לימודי בקורס של ד"ר נטע נוצר העוסק באסטרטגיות בהוראה ולמידה אני יכולה לציין שהעיסוק בדימויים חזותיים בכיתה מאפשר מגוון רחב יותר של סגנונות למידה ובדרך זו ניתן להגיע ליותר תלמידים. ישנם 4 סגנונות למידה: אקטיבי-רפלקטיבי, סקרני-תכליתי, סדרתי-גלובלי, חזותי-מילולי. ישנה חשיבות לכך שהמורה יהיה מודע לסגנונות אלו ויזהה אותם אצל לומדיו על מנת להתאים את הלמידה שלו ולגוון אתה כדי שתתאים לכל סוגי סגנונות הלמידה של תלמידיו.

חנוכה- מלחמת תרבות כאז כן עתה

המשמעות מאחורי חג החנוכה אינו רק בנס פח השמן ובניצחון מעטים מול רבים, אלא בעיקר ניצחונה של תרבות עתיקת יומין לבין התרבות ההלניסטית "מערבית" ששלטה בעולם באותם הימים. תרבות אשר לא רק שקידמה את האדם אלא באיזה שהוא שלב גם דרסה אותו עד כדי כך שהניסיון להתנתק מהתרבות ההלניסטית עלה לרבים בחייהם. גם היום ישנה תרבות מערבית אשר משתלטת על העולם תוך מחיקת האני האישי והתרבותי במטרה להפוך את העולם לכפר גלובלי קטן. הטכנולוגיה והקידמה תורמות רבות לאדם לקידומו, לבריאותו, לכלכלתו לעוד דברים נוספים, אך מנגד תרבות זו מוחקת את הייחוד שבין התרבויות. כולם מתחילים לחשוב, לעשות ולצרוך תרבות וטכנולוגיה הדומה בכל מקום בעולם. כיום קשה למצוא הבדלים תרבותיים, מהותיים בין אדם מארה"ב, מאירופה, ומהמזרח. כולנו משתמשים בגוגל, בפייסבוק, בטוויטר, משתמשים באותה טכנולוגיה, וקל לו לאדם בכל מקום ברחבי הגלובוס להתמצא טכנולוגית מאחר והטכנולוגיה שווה בכל מקום. אנו מדברים כיום על משתנים אוניברסאליים, אחידים, הניתנים למדידה בכל זמן ומקום- כפי שאנו לומדים במסגרת הקורס של ד"ר יפה בן-עמי בהקשר של החינוך. מצד אחד דבר זה יכול להועיל, אך מן הצד השני דבר זה גורם לטשטוש זהות ולצמצום הייחוד שבין התרבויות.
אדם מטבעו רוצה להדמות לכלל והמיוחד נראה בעיני אחרים כזר ובלתי רצוי. ולכן בחג זה במיוחד יש להעלות על נס את החשיבות של הייחוד והיחד. על כל תרבות לשמור על הייחוד שלה ולתת לה מקום לבטא את עצמה רק כך יוכלו העמים לשמור על זהותם. כדי שלא נגיע למצב של תרבות המרגישה שהיא נמצאת במגננה על קיומה ושדבר זה יכול לגרום למלחמת תרבותיות.
ועל זה אומר הרב קוק

"צריך שכל איש ידע ויבין
שבתוך תוכו דולק נרו
ואין נרו שלו כנר חברו
ואין איש שאין לו נר
צריך שכל אדם ידע ויבין
שעליו לעמול ולגלות את אור הנר שיש ברבים
להדליקם לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו.
וכל זמן שעוד הנר דולק- אפשר לתקן!"

אש החנוכה

האסון שנפל עלינו בשרפה הגדולה ביערות הכרמל הוכיחו לנו שוב את אפסותו של האדם מול איתני הטבע. כל טכנולוגיה שבעולם לא הצליחה למזער את הנזק הקשה שארע אלא רק האדם והמים. למרות שישראל שנחשבת כמעצמה טכנולוגית גדולה לא היתה מסוגלת לגבור על אותה האש ולהשתלט עליה מבלי לקבל סיוע מבחוץ כי היא לא היתה ערוכה לכך.
יש לעמוד על החשיבות שבהפקת התועלת מהידע ומפיתוח הטכנולוגי הרב שלנו ולעשות בו שימוש משכיל כדי שלהבא אסונות כאלו ואחרים לא יתרחשו.
חג החנוכה הינו חג משפחתי, שבו כל המשפחה מתאספת מדליקה נרות ביחד, אוכלים סופגניות. וחג זה מחזיר אותנו אל ימי התום, המשפחתיות, ללא הפרעות טכנולוגיות חיצוניות. שוב המשפחה מתאספת מול הנרות ולא מול מסך הטלוויזיה או המחשב, שוב שרים ביחד ולא שירי עידוד לקבוצות כדורגל.
יהי רצון שנזכה לראות את האור האחד של השני ולא רק את האור המרצד על המסכים. גם בשעות קשות אלו נדע להעניק מהאור שבנו לזקוקים בכך.

חשיבות האינטראקציה בבלוג

לאחר שבאחד הפוסטים הקודמים התייחסתי לתובנות שלי כלפי הבלוג, ולאחר שבמפגש השבוע העלה אחד הסטודנטים את הרגשתו לגבי כתיבה אינטנסיבית בבלוג כדבר שנהפך אצלו במשך הזמן למועקה, רציתי להעלות בפוסט זה את העניין כפי שאני רואה אותו.
מהפעילות שלי בבלוג אני יכולה לומר בבטחה שחסרה לי האינטראקציה החברתית. היא לא משמעותית בבלוג שהתבקשנו לפתוח במגמה. אמנם יש עמית מלווה, אך לא מתרחש דיון משמעותי ופורה. אינני יכולה שלא להתייחס כאן לתאוריה הקוגניטיבית חברתית הגורסת שלמידה יעילה מתרחשת באמצעות האינטראקציה של היחיד עם הסביבה. ויגוצקי (1973) טען כי לסביבה יש תפקיד משמעותי בלמידה ופיאז'ה טען כי האינטראקציה החברתית היא תנאי הכרחי להתפתחות האינטלקטואלית. בנדורה (1989) שהיה אבי תורת התאוריה הקוגניטיבית-חברתית גרס כי הלמידה מתרחשת דרך אינטראקציה מתמדת בין יחידים והתנהגויות הסביבה. מתאוריות אלו עולה שלאינטראקציה וליחסי הגומלין בין הלומדים, ובין המורים ישנה השפעה מכרעת על תהליך הלמידה במסגרת ההוראה.
לעניות דעתי, צריך לחשוב כיצד ליצור אינטראקציה רבה יותר כדי להפוך את הלמידה למשמעותית יותר. אולי יצירת בלוג אחד לכל תלמידי המגמה יכולה להוות פתרון לכך כאשר האינטראקציה היא רבה והלמידה יותר משמעותית ואף חוויתית יותר.

גוגל דוקס כפרויקט שיתופי בנושא בת מצווה

רציתי לשתף אתכם ביישום טכנולוגיה שהכרתי והתנסתי בקורס של ד"ר גילה קורס,זוהי "גוגל דוקס". זהו שרות מבית גוגל המאפשר להעלות מסמכים לרשת ולשתף אותם עם חברים.
ישנם כמה יתרונות בולטים לטכנולוגיה זו מיצירה ושיתוף, נגישות מכל מחשב בעולם, ממשק פשוט וידידותי, חינמי, שומר אוטומטי את המסמכים גם אם המחשב נכבה באמצע, מאפשר עריכה משותפת ועוד.
לעבוד במסמך שכזה זהו יתרון שיש למורים ולתלמידים בפעולות מהותיות בכל תהליך כתיבה שיש צורך לתקן, להוסיף, לשנות וכל זאת בעבודה משותפת. כמו כן אפשר לנצל את התוכנה הזו על מנת ליצור פורטל כיתתי באינטרנט.
אני לקחתי את התוכנה הזו למקום אחר- והחלטתי להשתמש בו כמסמך שיתופי של הורים בנושא בת המצווה של הבנות בקהילתנו. החלטנו לקיים עם הבנות פגישות כאשר כל אחת מתכננת את הפגישה יחד עם הבת שלה וכל הבנות מתאספות בביתה וחוות יחד את הלמידה והיצירה בנושא בת המצווה.
הסברתי להורים על טכנולוגיה זו, השימוש בה והיעילות שבה במיוחד לקבוצה גדולה כמו שלנו. וכך יצרתי מסמך שיתופי כאשר כל אחת שיבצה את עצמה בתאריך מסוים שבו בחרה לתכנן פגישה, והוסיפה את נושא הפגישה שברצונה להעביר.
הטכנולוגיה סייעה לנו מאוד, כולן יכלו לעקוב אחר השינויים ולראות את הלו"ז, כל אחת בביתה שלה או בכל מחשב אחר וכך לא היינו צריכות להעביר קשר טלפוני או לקיים מפגשים נוספים, לסיכום ההתנסות הייתה חיובית.
מנתוני הדוח PEW שבדק את השימוש ביישומי טכנולוגיה שונים והגוגל דוקס ביניהם, נמצא כי 70% מאזרחי ארה"ב משתמשים בטכנולוגיה זו.
אני בטוחה שאם שימוש כזה יעשה בכיתה הוא יכול למנף את התלמידים בתחומים שונים כגון: כתיבה,הבעה,שיפור בתחום החברתי ועוד.
לפניכם סרטון המסביר כיצד להשתמש בגוגל דוקס

תורה חינוכית בעלת אופי אוניברסלי

בסמסטר הנוכחי אני לומדת את הקורס: מדעי החינוך במאה ה- 21.
חלק מהמטרות של הקורס הן לבחון האם יש תורות בחינוך שאנו יכולים להגיד שאנו מתבססים עליהן והן גרעין הידע של מי שהולך לעסוק בחינוך? והאם אפשר לבנות תיאוריה מדעית בתחום החינוך?
כשאנו מדברים על חינוך אנו צריכים להבין שאין למונח זה הגדרה אחת. בקהילה המקצועית של החינוך יש ויכוח בשאלה: האם ניתן לזהות חוקיות במבנה ובתהליכים של המערכת ולנסח תורה מדעית בעלת אופי אוניברסלי?
המתנגדים טוענים שמעשה החינוך הוא אומנות והוא מסוג הדברים שלא ניתן למדוד אותם, ולפיכך מבוסס על ידע שאינו בר הגדרה ( TACIT).
ישנה אמירה אחרת שטוענת כי אין משתנים אוניברסליים (בדומה לחלקיקי החומר), ולפיכך אין יכולת לנסח חוקים אוניברסליים.
עוד טענה נפוצה – מעשה החינוך הינו תלוי מקום וזמן ולפיכך הינו ייחודי ושוב אין יכולת לנסח פרדיגמה כוללת.
בקורס סקרנו את כל המשתנים ומושג היסוד של המערכת העוסקת בחינוך, (כמו: תלמיד, למידה, משפחה, מורה, פדגוגיה, תוכנית לימודים ועוד) וביססנו את העובדה כי קיימת תשתית בעלת אופי אוניברסלי, המאפשרת באופן עקרוני ניסוחה של מסגרת תיאורטית אוניברסלית, התואמת את תובנות המדע ביחס לאדם הלומד.
במאה ה- 21 לאחר ההתפתחויות אנו צריכים להמשיך לתפוס בעמדה זו או שאנו יכולים למצוא בסיס מדעי ולחבר אותו לצד המדעי. על אף ריבוי המשתנים ומורכבות המערכת אפשר לסמן 3 משתנים כעמודי התווך של מערכת החינוך והם: תלמידים, ידע ולמידה.
מערכת חינוך היא מערכת שמתווכת באמצעות תהליכי הלמידה שמתרחשים בין לומדים (בכל גיל) לידע ציבורי. הידע הציבורי הוא כל אותו הידע שנאגר בכל מקום (תרבות, ערכים ועוד) זהו המטען והמורשת שעוברים מדוד לדור באמצעות הפרסומים.
מטרות החינוך האוניברסאליות הן:
• חיברות: הכנה לחיים בכל ההיבטים החברתיים (משפחה, עבודה, אזרחות).
• תירבות: נגישות ולימוד אוצרות התרבות האוניברסליים והלוקליים.(מקצועות הקלסיים)
• התפתחות אישית: פיתוח הפוטנציאל האישי ותפישת עולם.
אנו צריכים לשאול את עצמנו האם באופן זה או אחר אנו מצליחים לקדם את 3 המטרות הללו. איפה אנו מצליחים יותר ואיפה פחות ומהו תפקידם של השותפים.