מהפכה טכנולוגית בחינוך

לאחרונה נתקלתי בהרבה כתבות של דובי וייס המנהל הפדגוגי של חברת "עת הדעת" המפתחת ומשלבת טכנולוגיה ופדגוגיה מתקדמות ומציעה פתרון טכנולוגי מערכתי המעצים את הלמידה, את ההוראה ואת ההערכה. בכל כתבה שקראתי התפעלתי משילוב המנצח הזה שמתייחס לכל ההיבטים שבי"ס רגיל נתקל בהם במהלך יום הלימודים ואשר נותן לו אפשרויות פתרון לכל מצב כדי להפוך את הלמידה ליעילה היותר.
התרשמתי מאוד מההתייחסות לשונות בין התלמידים שזוהי הבעיה המרכזית בהוראה, אני נתקלת בה מדי יום ומנסה למצוא דרכים להגיע לכל אחד ולבנות תוכנית לימודית מתאימה וחומרי הוראה מתאימים, אך לא פעם אינני מצליחה ליישם זאת בכיתה מרובת תלמידים.
נקודה שנייה שברצוני להתייחס אליה זה המעקב אחר התקדמות התלמידים שהוא מקשה מאוד. לא ניתן לבצע מעקב בכיתה גדולה כל כך ואם נעשה מעקב הוא רק בעזרת מבחנים ובחנים למיניהן.
למעשה לחברת עת הדעת יש ראייה מערכתית. היא כוללת את כל המרכיבים שמערכת החינוך זקוקה להן ולא ידוע לי מדוע זו לא מיישמת אותן בכיתות ומפיקה מהן את היתרונות החינוכיים.
הראייה המערכתית שאני מדברת עליה כוללת 5 יסודות של למידה קונסטרוקטיביסטית:
1. טכנולוגית –מחשב לכל מורה ולכל ילד וכן רשת תקשורת לכל בי"ס
2. למידה אטרקטיבית, משמעותית, של הבניית הידע, תוכנית לימודית קיימת ובנוסף כלי תכנון למורה שבכל עת יכול להוסיף ולהכניס שינויים לתוכנית לפי שיקול דעתו.
3. תוכנה לניהול שיעור שעוקבת אחר ביצועי התלמיד ומכלול התלמידים בכיתה, כלים ללמידה שיתופית ןןב 2
4. השתלמויות למורים לפני ובמהלך שנות הלימודים
5. תמיכה טכנית- בכל עת
כל אלו נותנים למורה מענה ומשבחים את ההוראה. חבל שהמדינה לא רואה את הנכס שלה בזה ולא משקיעה וכל זה מגיע מחברה פרטית. אם מערכת החינוך תשכיל להכניס חידוש זה, היא תמצא הצדקה חינוכית. אם מערכת החינוך תשקול איזה דמות בוגר היא רוצה לעצב ולטפח ובעקבות זאת אילו סביבות לימודיות עליה לעצב ואיך הטכנולוגיה יכולה לשרת סביבות למידה אלו, אז יהיה סוף כל סוף חינוך משמעותי ונהיה אור לגויים.