הערכה בסביבה טכנולוגית

הערכה בהוראה ובלמידה היא לב ליבה של פעילות מערכת החינוך. טיילר (1950) מגדיר את ההערכה כ"תהליך הקובע את מידת השגתן של המטרות החינוכיות". בסמסטר האחרון שלי אני לומדת בקורס של ד"ר גילה קורץ: "הערכת שילוב טכנולוגיות בחינוך" מושג זה מחזיר אותי אחורה ארבע שנים בהיותי בצוות הערכה ומדידה. במהלך הפגישות שלנו עסקנו במחקר ובו הערכנו את הקשר בין ביה"ס לבית התלמיד לעידוד הקריאה. חשוב להבין את התפיסה המקיפה יותר שאינה מוגבלת לתחום הצר של הערכת תלמידים, אלא גם להערכת תוכניות לימודים, פרויקטים, עמדות מורים, מוסדות חינוך, מערכי שיעור ועוד (נבו 2001)
כאשר רוצים להעריך את התרומה של גורם חינוכי צריך לבודד גורם זה כדי שהשפעותיו לא יתערבו בהשפעות גורמים אחרים. לא כך לגבי המחשוב שמשולב בתוך סביבות קונסטרוקטיביסטיות עתירות טכנולוגיה. כניסת הטכנולוגיה מביאה אותנו למצב שאנו מבינים כי לא נוכל להשוות ולהעריך באותה הצורה. יש צורך לראות כיצד הטכנולוגיה תורמת ללמידה. חשוב שנשאל את עצמנו כיצד אנו נוכל להעריך הערכה פנימית וחיצונית זו לצד זו בסביבה הקונסטרוקטיבית.
החומר שנלמד בכיתה הקונסטרוקטיבית אינו זהה לחומר שלומדים בכיתה מסורתית, גם הזמן והשיטה. יש להעריך ולשים דגש על: רב מימדיות של הישגים (תוצרי למידה, הבנה), פעילות הצוות ותוצרי הצוות,להעריך סביבות למידה.
סלומון (2000) מציין מושאי הערכה חדשים המתאימים לסביבה קונסטרוקטיביסטיות:
• הערכת יכולתם של תלמידים להתמודד עם בעיות חדשות ומורכבות
• להגיע למידע חדש תוך שימוש מושכל בטכנולוגיה שלרשותם
• לשפוט מהו המידע הרלוונטי להם
• יכולתם של תל' לעבוד בצוות
• לשתף פעולה באיסוף החומר ובעיבודו
• ליישב מחלוקות
• להתייחס למשוב עמיתים בלי להפעיל מנגנוני הגנה.
רותם (2008) מוסיף על כך את העקרון של העלאת שאלות רלוונטיות ללומד- כאלה המקדמות אותו בתהליך הלמידה לשם יצירת ידע ותובנות חדשים. ואת העקרון של מחויבות אישית לתהליך הלמידה, לתכנונו ולביצועו ותכנון מנגנוני בקרה בתהליך הלמידה.
השאלה שאני עדיין חושבת עליה ומנסה לענות עליה היא, ככל שהמחשוב משולב יותר בסביבה הלימודית כך קשה יותר להעריך את תרומתו הייחודית- אז איך עושים זאת הלכה למעשה? אני מקווה שבמהלך הקורס אבין זאת ואדע כיצד מעריכים וכורים את הנתונים.

הנה סרטון של ראש המגמה שלי ד"ר גילה קורץ ובו היא פורסת בקצרה את הממדים העיקריים שאליהם פונים כאשר מנסים להמשיג את משמעותה של ההערכה טכנולוגית.

בלוג- מחשבות ותהיות

הגיע הזמן שאתבונן לאחור ואעשה רפלקציה על התהליך שעברתי בכתיבת הבלוג.
אז אתחיל בכך שבהתחלה מאוד חששתי מהיחשפות משום שהבלוג הוא כעין יומן אישי אך פתוח לכל. אך עם הזמן זה זרם ואפילו נהניתי לכתוב ולשתף אחרים וגם לקרוא את דעתם של אחרים. היום אני יכולה לומר בבטחה שבלוג -טכנולוגיה שלא הכרתי קודם, הינה טכנולוגיה למידה המשפרת את מיומנויות האוריינות, את התקשורת הבין-אישית, ארגון וניהול הידע.
הבלוג נתן לי מקום לביטוי דעותיי ולתהליך הלמידה שלי. במהלך הכתיבה בבלוג הייתי צריכה לחשוב על הנושאים שארצה להציג ולכתוב עליהם, האם כדאי לשלב סרטונים או תמונות או קישורים בעת הכתיבה. הפעלתי חשיבה ביקורתית., וזה תרם לי להבנה טובה יותר של תכני הלימוד. הבלוג שאני מנהלת בנוי מפיסות ידע ממגוון תחומים שלמדתי בתואר השני וזה מה שיפה בזה, רואים את התהליך הלמידה הוא מהווה כמעין יומן מסע שבו אני פורסת את דעותיי, וחוויותיי, ההבנות שלי, הניסיון האישי שלי, ההשערות שעולות לי, הניסיון לקשר בין התיאוריות והספרות להתנסות בפועל, לנקוט עמדה, להפעיל שיקול דעת ועוד.
מעבר לכל התרומה האוריינית אני חשה שהבלוג האישי שלי נתן לי בטחון עצמי באמצעות במה שדרכה העלתי את תובנותיי.
לעתים אני שואלת את עצמי: האם כלי זה ישרת אותי בהמשך, האם בלוג קבוצתי תורם יותר מבלוג אישי, הייתי רוצה שהשיח לאו דווקא יהיה שיח עם סטודנטים ממגמת טכנולוגיה, אלא גם עם אנשי חינוך, וגם עם העוסקים בתחומים אחרים, הייתי רוצה להרגיש את האינטראקציה החברתית בבלוג. אך דבר אחד ברור לי: אני בטוחה בשלב זה, שהבלוג הוא כלי שמאוד יתרום לתלמידי וארצה שהם ישתמשו בו כיומן אישי.

נטע@

כתבה בעיתון ידיעות אחרונות תפסה את עיני,וכותרתה: "איחוד משפחות נוסח פייסבוק"
תשאלו בוודאי מה תפס את עיני? הרי ידוע לי ולמרבית האנשים שהפייסבוק זוהי רשת חברתית המקשרת בין אנשים לחברים שלהם, לעמיתים שלהם בעבודה, חברים לספסל הלימודים ואנשים נוספים בסביבתם הקרובה והרחוקה. אלא בכתבה פורסמה תוכנית: נטע@- "תנועת נוער למנהיגות חברתית וטכנולוגית" תנועה הפועלת לצמצום הפער החברתי הדיגיטלי בחברה הישראלית. תנועה זו סקרנה אותי ויצאתי לגלוש באינטרנט ולבדוק אודותה. מצאתי תנועה בעלת חזון לשנות את מסלול חייהם של נערים ונערות בפריפריה ולהפכם ל"נבחרת החלומות" של נוער ההיי-טק הישראלי. נטע@ משלבת הכשרת בני נוער אלה למקצועות מחשב ותקשורת, תוך התמקדות בהקניית ערכי מצויינות ואחריות אישית קבוצתית, מנהיגות, פלורליזם, רב תרבותיות, דמוקרטיה והדגשת ערכי תרומה לקהילה. התכנית מבוססת על המצע האקדמי של חב' סיסקו, המיושם בהצלחה ב-140 מדינות ברחבי העולם. כיום היא פועלת ב-23 ישובים בישראל, מונחית ע"י מדריכים מקצועיים ומוכשרים מתחומי החינוך והטכנולוגיה, ומשנה את מסלול חייהם של אלפי בני נוער. נטע@ נוחלת הישגים רבים והביקוש העצום להשתתפות בתכנית חורג הרבה מעבר למגבלה התקציבית.תוכנית הלימודים כוללת הטמעה ותגבור של לימודי האנגלית, לימודי טכנאות מחשבים אישיים וטכנאות רשתות תקשורת מחשבים .
בכתבה פורסמה ידיעה מרגשת על תלמידה מתנועת נטע@ שסייעה לקשישה להפעיל את המחשב, לפתוח דואר אלקטרוני ולחברה לפייסבוק וזאת על מנת לאחד אותה עם בנה שגר בארה"ב מזה 5 שנים. כך נוצר הקשר בין האם לבנה והחלום שלה התגשם בזכות אותה תלמידה שתרמה לקהילה.
תנועת נטע@ מצאה חן בעיני כי היא יודעת לשלב את המצוינות, המנהיגות הטכנולוגית והפיתוח האישי יחד עם הקניית הערכים החברתיים. בין היתר תנועה זו נותנת לנוער הגשמה עצמית ותעסוקה חברתית, מקדמת את הקהילה וכך מצמצמת את הפער הדיגיטלי.
הגיע הזמן שיקומו עוד תנועות כאלו אשר מצד אחד יבינו את חשיבות הטכנולוגיה ומצד שני לא יזניחו את הצד החברתי.

מתקפה מתוחכמת בעידן הטכנולוגי

לאחרונה נשמעה ידעה כי איראן אישרה לראשונה שמחשבים במתקניה הגרעיניים נפגעו מתולעת קטלנית ובלתי מוכרת. תוכנה זו היא רבת עוצמה ומומחי מחשבים אומרים שרק ארגונים גדולים או מדינות יכולים לעמוד מאחורי וירוס קטלני שכזה. לפי אותם מומחים רק לשתי מדינות יש את היכולת הטכנולוגיות לביצוע וירוס שכזה והם: ישראל וארה"ב. התולעת גרמה לפגיעה בכ-60% מהמחשבים באיראן ובתוכם גם באתרים תעשייתיים באיראן, אך הכוונה המרכזית היתה כנראה פגיעה בכור הגרעיני להפקת חשמל בבשהר, שם איראן מעשירה אורניום.
ידיעה זו וסרטון נוסף שצפיתי בו מראים שישראל נמצאת במקום מאוד מתקדם מבחינה טכנולוגית בביטחון הלאומי. היא יכולה לאסוף מידע, לפגוע במערכות מחשוב, לחדור למערכות מחשוב של האויב, ובכלל לשתק פעילות כלשהי. דבר זה נותן לי תחושת ביטחון טובה וגאווה לאומית.
אני בטוחה שכשם שאנו מצליחים לפרוץ את מערכת המחשבים של האויב כך הם יכולים לפרוץ גם לנו , יש את ההיבט ההגנתי שהוא לא פחות חשוב ואני בטוחה שהוא נמצא גם ברמה טכנולוגית גבוהה אצלנו. יש לציין שחברת אבטחת המחשבים הגדולה בעולם, צ'ק פוינט, הינה חברה ישראלית.
אירועים אלו נתנו לי להבין שכיום אנו נמצאים בעדין שבעידן שלפני שהמלחמות מתחילות בשדה הקרב הם כבר מתחילות בתחום הטכנולוגי המחשבים ואבטחת המידע.

רשת האינטרנט באיראן

כעבודת סיכום בקורס: "שילוב טכנולוגיות תקשוב ולמידה- היבטים בינלאומיים" בחרתי להתמקד על רשת האינטרנט באיראן משום שעניין אותי לבדוק כיצד אמצעי תקשורת זה חדר לאוכלוסייה הנחשבת כ"סגורה" ולאחת המדינות המחמירות ביותר מבחינת זכויות אדם. בעת כתיבת העבודה נוכחתי לדעת שקיים פיקוח צמוד מצד השלטונות על האינטרנט באיראן וחקיקה ואכיפה קפדנית, למשל: מערכת סינון, חסימת אתרים, הגבלת מהירות האינטרנט לנמוכה (כדי להקשות על הורדת קבצי אודיו ווידאו) קביעת אופי של תכנים, מעצרים של משתמשים ועוד. הטענה שלהם היתה כי מטרתה של הצנזורה להגן מפני חוסר מוסר, אך טענה זו פנתה גם לאפיקים פוליטיים.
למרות זאת על פי הנתונים, איראן היא מעצמה בחדירת האינטרנט ובתפוצתו. שיעור חדירת האינטרנט הוא כ- 49% לעומת 28% בלבד לכלל האיזור.
בתחום החינוך הממשלה לא מסייעת מספיק בפיתוח חומרי למידה לבתי"ס שיועברו באמצעות האינטרנט, לעומת האוניברסיטאות לתארים שני ומעלה שרואים חשיבות במידע הרב שמציע האינטרנט ובחשיבות הלמידה בכל זמן ומקום.
ניתן לומר לסיכום: שלאיראן קיים מצד אחד רצון לקדם את התחום הטכנולוגי במדינה ולהשתמש בו לצרכיה ומצד שני קיימת שליטה הדוקה ופיקוח באמצעי התקשורת והאינטרנט. עד כה לא הביא האינטרנט לחופש המיוחל למדינה, אולם בעקבות שתי מגמות סותרות של מחאה למול דיכוי, צפוי כי ההמשך על האינטרנט, חופש הפרט והביטוי ייתקל במחאה ובהתנגדויות גדולות מצד תושבי איראן משתמשי האינטרנט. הממשל באיראן יבין שקיים ציבור הצמא למידע ולשינוי ומעוניין בהכרה ובתמיכה מבית ומחוץ למאבקו.

ביל גייטס- בעוד 5 שנים תחלופנה האוניברסיטאות מהעולם!

ביל גייטס מייסד המיקרוסופט אומר שבעוד 5 שנים יאבדו האוניברסיטאות המסורתיות ממעמדם, וזאת בגלל שיהיו הרצאות אינטראקטיביות באינטרנט והאוניברסיטאות האלו יובילו כי שם יינתנו ההרצאות הכי טובות.
כבר בפוסט הקודם התייחסתי לאוניברסיטת MIT שמעלה הרצאות שלמות לרשת. הבעיה היא שעד היום הלמידה מרחוק לא יצאה כ"כ לפועל כנראה בגלל סיבות טכנולוגיות דוגמת הפס הצר מדי שהגביל אותנו לתקשר ולראות יותר מדמות אחת באיכות טובה. אך ככל שהטכנולוגיה מתפתחת לאורך השנים אני מאמינה שתחזית זו של ביל גייטס אכן תתממש. וכשזו תממש, שכר הלימוד יהיה נמוך וכך החינוך יהיה להמונים והפער יצומצם, הסטודנט לא יפסיד חומר גם כאשר נבצר ממנו להגיע פיזית למקום והוא ילמד בקצב שלו. אני כסטודנטים חושבת שלמידה מרחוק תקשה עלי. אני רואה את הצורך שיש לי להיות נוכחת לפחות בחלק מהקורסים, זוהי חוויה אחרת כאשר המרצה עומד מולי ולא על המסך, כך נוצרת אינטראקציה ביננו, בנוסף למידה כזו תדרוש ממני להיות עצמאית ובעלת מוטיבציה גבוהה. גם המרצה נתון במצב שאינו יודע מה עושים תלמידיו באמצע השיעור, הוא אינו מקבל משוב ועוד.
Sternberg (1997(פיתח תיאוריה שגרסה כי בני אדם שונים זה, לכל אחד יש סגנון ייחודי באופן בו הוא תופס ורוכש ידע, מגבש רעיונות, מרגיש ומתנהג. ממחקר שבדק את הקשר בין סגנונות אלו ותפקוד למידה (י' עשת-אלקלעי, 2008) נמצאו הבדלים מובהקים בתפקוד הסטודנטים שאופיינו כבעלי סגנון חשיבה מסויים לעומת אלה שהיו נעדרי סגנון זה. ולכן המסקנות היו שאין קורס מתוקשב מתאים לכל הסטודנטים, קיימת שונות ביניהם בסגנונות החשיבה, ברמת הניסיון והידע במחשבים המשפיעות על תפקודם, עמדותיהם ושביעות רצונם ולמרות שקורס וירטואלי מציע אפשרויות למידה רחבות הן יכולות להיות מנוצלות יותר ללומדים בעלי סגנונות חשיבה מסויימים.
יש חשיבות רבה למחקרים העוסקים בהתנהגות התלמידים, דפוסי הלמידה שלהם ומידת התאמתם ללמידה בקורסים וירטואליים, כמו-כן יש צורך בחקר ואפיון האפשרויות הטכנולוגיות השונות הבונות סביבות למידה כאלה. אם נגיע להבנות נוכל להתאים קורסים וירטואליים לטווח רחב ביותר של לומדים.
ככלות הכול התחזית של ביל גייטס תמומש, אך לפי המחקרים שנעשו כבר בעבר בנושא סגנונות למידה, אנו נראה סטודנטים שיפסידו מתהליך זה ויתקשו ללמוד בשיטה זו.

זכויות יוצרים על חומרי למידה ושיתופיות

כל מורה משקיע במהלך עבודתו בחומרים חדשים, דפי עבודה, מבחנים, ועוד ועוד. לפעמים הוא רוצה לשתף בזה את חבריו לעבודה כדי שיתנו לו הערות/ הארות או כדי שישתמשו בזה לצרכיהם. כאן עולה השאלה עד כמה המורה מוכן שישתמשו בחומר שהוא הכין, אולי הוא לא מוכן שלאחר כל הזמן הרב שהשקיע מישהו אחר ישתמש בחומרים שהכין, או אולי הוא מוכן שישתמשו בחומרים אך התנאי לשימוש זה רק אם יזכירו את שמו, או אולי הוא מוכן שזה יהיה לשימוש חופשי.
בנושא זה נתקלתי בסרטון המציג את הדילמה ועד כמה היא יכולה לדרדר את היחסים בין המורים ואף להגיע לתביעות על עבירות על חוק זכות יוצרים ועל חוק עשיית עושר ולא במשפט.
בחרתי להציג סרטון מעניין שנתקלתי בו לאחרונה העומד על הגבול הדק מאוד בין זכות יוצרים לעומת השיתופיות באינטרנט. מצד אחד טוענת המורה בצדק, כי התמונות הן שלה והיא הפיקה וערכה אותן ומאידך טוען המורה שעצם שליחת התמונות שלה לאימייל שלו זהו שיתוף ועל כן יכול לעשות בהן שימוש לפי צרכיו. זוהי נקודה מאוד רגישה, אני חושבת שבין חברי צוות לעבודה ובכלל צריכה להיות שיתופיות ואמון, לדעתי המורה היה צריך לבקש לעשות בתמונות שימוש.
אני חושבת שכדי לשתף אחרים צריך אופי מסוים שלצערי אין לכולם. באחד מהשיעורים בקורס של ד"ר גילה קורץ שעסק ב"עולם הפתוח" נחשפתי לכל מיני חומרי למידה פתוחים העומדים לרשות הציבור לצרכי הוראה ולמידה: ספרי לימוד, מודלות, שיעורים ועוד. הרעיון העומד מאחור הוא מתן אפשרות נפלאה לשתף ולהשתתף בידע הזה. כיום ישנם כמה אוניברסיטאות כגון: MIT המאפשרות חומרי למידה פתוחים הכוללים גם וידאו, קבצים, סיכומים ועוד.
אני מקווה שתתפתח ההבנה שכיום אנו חיים בעולם של שיתופיות ובלי שיתופיות לא יהיה חינוך!