אנו נמצאים היום בימי ספירת העומר. אלו הימים שבין פסח לשבועות.
ומה המיוחד בימים אלו?
בתקופת סוף בית שני היו לרבי עקיבא 24,000 תלמידים שלא נהגו כבוד זה בזה והקב"ה הביא עליהם מגפה ומתו. רק בל"ג בעומר נעצרה המגפה. על כן אנו נוהגים מקצת דיני אבלות עד ל"ג בעומר.
סיפור טראגי זה שתלמידי חכמים לא יכלו להקשיב לחבריהם ולקבל דעתם, מראה את החשיבות בתקשורת בין- אישית והאוזן הקשבת לדעות אחרות.
כאשר אנו מתבוננים על התפתחות הטכנולוגיה, מהכתב, אל הדפוס, אל השידור, ועד לאינטרנט אנו נמצאים היום בכיוון של זרימת מידע דרך ערוץ תקשורת סינכרונית וא-סינכרונית. הטכנולוגיה המשרתת אותנו בביה"ס מורכבת משתיהן. חשוב להעמיד את היתרונות והחסרונות של התקשורת הא-סינכרונית, כדי לא להגיע למצב של חוסר הקשבה לאחר. חלק מהחסרונות בלמידה א-סינכרונית כדוגמה הדואר האלקטרוני, והפורום נוצרות מכך שהלומדים אינם קשובים זה לזה במהלך ההתקשרות שלהם והמסר עשוי להתקבל זמן רב לאחר שנשלח וכך גם התשובה שמתקבלת לאחר זמן. כמו-כן לא ניתן לשמוע דעות של אחרים באופן חי ומוחשי פנים אל פנים והשיח שנוצר הוא מעין דו-שיח של "חרשים" ללא יכולת לראות הבעות פנים ושפת גוף.
אני חושבת שבסופו של דבר התקשורת הא- סינכרונית מתאימה יותר למקצועות הומניים, שבהם חשובה הדינאמיקה הקבוצתית, ואשר יש בהם נחיצות להבעת דעה, וחשיבה ביקורתית לעומת מקצועות ריאליים שהתשובות הן חד משמעיות.
ומה המיוחד בימים אלו?
בתקופת סוף בית שני היו לרבי עקיבא 24,000 תלמידים שלא נהגו כבוד זה בזה והקב"ה הביא עליהם מגפה ומתו. רק בל"ג בעומר נעצרה המגפה. על כן אנו נוהגים מקצת דיני אבלות עד ל"ג בעומר.
סיפור טראגי זה שתלמידי חכמים לא יכלו להקשיב לחבריהם ולקבל דעתם, מראה את החשיבות בתקשורת בין- אישית והאוזן הקשבת לדעות אחרות.
כאשר אנו מתבוננים על התפתחות הטכנולוגיה, מהכתב, אל הדפוס, אל השידור, ועד לאינטרנט אנו נמצאים היום בכיוון של זרימת מידע דרך ערוץ תקשורת סינכרונית וא-סינכרונית. הטכנולוגיה המשרתת אותנו בביה"ס מורכבת משתיהן. חשוב להעמיד את היתרונות והחסרונות של התקשורת הא-סינכרונית, כדי לא להגיע למצב של חוסר הקשבה לאחר. חלק מהחסרונות בלמידה א-סינכרונית כדוגמה הדואר האלקטרוני, והפורום נוצרות מכך שהלומדים אינם קשובים זה לזה במהלך ההתקשרות שלהם והמסר עשוי להתקבל זמן רב לאחר שנשלח וכך גם התשובה שמתקבלת לאחר זמן. כמו-כן לא ניתן לשמוע דעות של אחרים באופן חי ומוחשי פנים אל פנים והשיח שנוצר הוא מעין דו-שיח של "חרשים" ללא יכולת לראות הבעות פנים ושפת גוף.
אני חושבת שבסופו של דבר התקשורת הא- סינכרונית מתאימה יותר למקצועות הומניים, שבהם חשובה הדינאמיקה הקבוצתית, ואשר יש בהם נחיצות להבעת דעה, וחשיבה ביקורתית לעומת מקצועות ריאליים שהתשובות הן חד משמעיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה