זהו הפוסט האחרון שאני כותבת על רקע סיום לימודיי לתואר שני במגמת תקשוב למידה.
קשה לי להאמין שסיימתי אבל כל דבר טוב בסופו של דבר מגיע לקיצו.
זאת הפעם הראשונה שהתנסתי בכלי הזה ובכנות מאוד התרשמתי ממבנהו ומהיעדים שהוא יכול לקדם בהוראה ובלמידה.
האמת שבתחילה חששתי להתבטא בצורה פומבית והתקשתי בפתיחת בלוג והבנת כל המרכיבים שבו, אך מהר מאוד ניסיתי בכוחות עצמי להבין ואכן הצלחתי.
כיום לאחר התנסות בכתיבת פוסטים אני יכולה לומר שהבלוג קידם אותי במיומנויות הכתיבה, והעצים אותי מבחינה זו שנתן לי דרך לבטא את רגשותיי ולהעלות תכנים על פי שיקול דעתי. בנוסף קיבלתי במה מאוד רחבה ועוצמה שהעלתה לי בדרך עקיפה גם את הדימוי העצמי. במהלך כתיבתי שיתפתי את משפחתי ומכיריי והם הביעו התפעלות. אני חושבת שעצם המבנה של הבלוג המאפשר שמירת רשומות ותגובות לנצח, תורם לשטף כך שניתן לראות את הפריסה של כל התכנים המוצגים ודבר לא הולך לאיבוד.
לעתים הרגשתי שאני מקיימת דיאלוג עם עצמי, כמו: האם לכתוב על נושא מסויים, האם הכתיבה שלי מבהירה את דבריי וכוונותי ועוד.
לא אתכחש לכך שהדבר שהפריע לי במיוחד היא האינטראקציה. אני חושבת שמשום שאני כותבת פוסטים מזה 3 סמסטרים הייתי רוצה שתהא יותר אינטראקציה בין אישית. שמחתי שבסמסטר האחרון קבוצת המנהל נדרשה להגיב לבלוגים שלנו. היה לי מאוד חשוב שמשהו מבחוץ יחווה את דעתו כמו ששמחתי לקבל תגובה של מישהי שאינני מכירה שהגיבה לאחד מהפוסטים שלי. אני חושבת שאפשר ללמוד הרבה מאחרים.
אני רוצה להודות לעמיתה שלי: דגנית ברזילי שליוות אותי במשך כל הסמסטר. על החברות בעיתות שמחה שחווינו יחד ועל הרגעים הקשים שעברו עלי בשנה האחרונה ושבהם תמכת בי. מאוד נהנתי לעבוד איתך. ובכלל נהנתי ללמוד במכללה ולצאת מהשגרה ולהתנתק פעם בשבוע מחיי העבודה. הקבוצה שלמדתי עימה היתה מקסימה, איכותית, תומכת ומגוונת! אני מקווה שנמשיך להיות בקשר גם לאחר סיום הלימודים. כמו-כן אני רוצה להודות במיוחד לראש המגמה ד"ר גילה קורץ שתמכה בי לאורך כל הדרך והיתה רגישה, ומאוד אכפתית. אני שמחה שזכיתי ללמוד ממנה.
אז לסיכום אם תשאלו אותי אם אמשיך לכתוב בבלוג גם לאחר סיום לימודיי? אענה לכם מיד: בוודאי ואוסיף בבטחון שאשתמש בכלי זה גם עם תלמידיי, אקח את "הסיכון" כפי שאומרים ואנסה לגרום להם למוטיבציה, להנאה,להעצמת האני שלהם ולקידום מיומנויות הלמידה. וכמו שאמר איינשטיין: "רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע"
אז להתראות בפוסט הבא...
הנה המצגת שהכנו באהבה רבה לרגל לסיום הלימודים....
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
בס"ד
השבמחקאביגיל יקירתי,
ראשית, אני שמחה מאוד בחברות שנרקמה בינינו בזכות הלימודים לתואר השני ושמחה בזכות שניתנה לי בהיותי מלווה בכתיבתך בבלוג. למדתי ממך המון, כמו שאת יודעת לנסות, להתנסות ולחקור מבלי להתייאש. נהנתי מאוד מקריאת כל רשומה שכתבת: המקוריות, כתיבה במגוון נושאים והכל בכתיבה שוטפת וזורמת וכמובן שילוב המדיה. אין לי ספק שתדעי לעשות שימוש בכלים הטכנולוגיים בתהליך ההוראה- למידה מיד כשיתאפשר לך- את יודעת ואוהבת לאזור אומץ ו'לקחת את כל הסיכונים'. תודה על החברות, התמיכה והעזרה בכל שעה. מאחלת לך המון בריאות והצלחה בהמשך ומחכה לפוסט הבא. דגנית
אביגיל היקרה,
השבמחקהיה לי העונג ללמוד במחיצתך, על אף כל הקשיים, היית את שהצלחת לעודד לתמוך ולפרגן!!!
מאמינה שתצליחי לעשות חייל, תחוללי שינוי בדרך ההוראה שלך וכן אני בטוחה שתמשיכי לכתוב ואני מדי פעם אבקר בבלוג שלך,
בהצלחה בהמשך,
ורד.
ורד יקירתי!
השבמחקתודה רבה על המילים החמות. גם אני כמוך נהנתי ללמוד במחיצתך, אהבתי את אורך הרוח שלך כאשר היינו צריכות להתמודד עם מטלות שונות. תמיד הפגנת הרבה רוגע,נעימות ואכפתיות, ולמדתי ממך תכונות טובות אלו. אני בטוחה שתצליחי לאן שתפני ומאחלת לנו שנמשיך לשמור על קשר.
שתהיה לך הצלחה בכל מכל כל
אביגיל