הגיע הזמן שאתבונן לאחור ואעשה רפלקציה על התהליך שעברתי בכתיבת הבלוג.
אז אתחיל בכך שבהתחלה מאוד חששתי מהיחשפות משום שהבלוג הוא כעין יומן אישי אך פתוח לכל. אך עם הזמן זה זרם ואפילו נהניתי לכתוב ולשתף אחרים וגם לקרוא את דעתם של אחרים. היום אני יכולה לומר בבטחה שבלוג -טכנולוגיה שלא הכרתי קודם, הינה טכנולוגיה למידה המשפרת את מיומנויות האוריינות, את התקשורת הבין-אישית, ארגון וניהול הידע.
הבלוג נתן לי מקום לביטוי דעותיי ולתהליך הלמידה שלי. במהלך הכתיבה בבלוג הייתי צריכה לחשוב על הנושאים שארצה להציג ולכתוב עליהם, האם כדאי לשלב סרטונים או תמונות או קישורים בעת הכתיבה. הפעלתי חשיבה ביקורתית., וזה תרם לי להבנה טובה יותר של תכני הלימוד. הבלוג שאני מנהלת בנוי מפיסות ידע ממגוון תחומים שלמדתי בתואר השני וזה מה שיפה בזה, רואים את התהליך הלמידה הוא מהווה כמעין יומן מסע שבו אני פורסת את דעותיי, וחוויותיי, ההבנות שלי, הניסיון האישי שלי, ההשערות שעולות לי, הניסיון לקשר בין התיאוריות והספרות להתנסות בפועל, לנקוט עמדה, להפעיל שיקול דעת ועוד.
מעבר לכל התרומה האוריינית אני חשה שהבלוג האישי שלי נתן לי בטחון עצמי באמצעות במה שדרכה העלתי את תובנותיי.
לעתים אני שואלת את עצמי: האם כלי זה ישרת אותי בהמשך, האם בלוג קבוצתי תורם יותר מבלוג אישי, הייתי רוצה שהשיח לאו דווקא יהיה שיח עם סטודנטים ממגמת טכנולוגיה, אלא גם עם אנשי חינוך, וגם עם העוסקים בתחומים אחרים, הייתי רוצה להרגיש את האינטראקציה החברתית בבלוג. אך דבר אחד ברור לי: אני בטוחה בשלב זה, שהבלוג הוא כלי שמאוד יתרום לתלמידי וארצה שהם ישתמשו בו כיומן אישי.
