המעבר מעולם המידע לעולם הידע בסביבה מתוקשבת

כאשר מדברים על מידע יש להבין שכל מידע מבוסס על עובדות, אך גם על פרשנויות ועיבודים. לא קיים מידע אובייקטיבי.
על כן כאשר אנו בונים סביבת למידה עלינו להפיץ את המידע לפורמט מסוים כדי שהתלמיד יצליח לפענח מה אנו רוצים ממנו.
על פי המודל המבני ישנה חשיבות גדולה להפצת המידע משום שהמידע הוא הבסיס להפיכתו לידע. ככל שהמידע יהיה כתוב בצורה מובנת לתמיד, כך הוא יוכל להופכו לעולם הידע שלו.
ומהו הידע? הידע הוא אישי. כלומר לא ניתן ללמוד ידע מרחוק, (כמו שלא ניתן ללמוד לשחות מרחוק) הידע הוא ההוצאה לפועל של הפתרון המוצלח. ומי קובע מה זה מוצלח? התלמיד יכול להבין מתי הפתרון שלו מוצלח, בהתאמה לקריטריונים שהם חלק מהמידע,
על פי הגישה הזו הצלחה נקבעת על פי קריטריונים שנקבעים על ידי מומחים. צריך לבחור אנשים מומחים. אנשים שקיבלו לגיטימציה לבחור נושא ולעדכן אותו. ולכן ידע זה דבר שנבנה, מצטבר ומשתנה.
על פי הגישה המבנית, כדי להעביר מידע לידע צריך לארגן את מקורות המידע בקוד שניתן לפענח אותו (קיטלוג, ניתוח,תגים, כותרות) מבנה של עץ נושאים עם היררכיה. ככל שההירככיה תהיה ברורה יותר, ככל שהכותרות יהיו ברורות והקשר בין הכותרות יהיה ברור יותר וככל שהתוכן יהיה ממוקד וברור יותר, כך יוכל התלמיד יוכל להפיק את הפעולה הרצויה.
צריך להבין שהידע לא מגיע ישירות מהמידע. אם אנחנו נבנה בצורה נכונה את מאגר המידע בסביבת הלמידה אז נגיע להוראות הפעלה, כלומר לרמת השימוש החוזר.
התלמיד יעשה חזרה על מה שהמורה הכין לו אך בצורה עצמית.
על פי הגישה המבנית ישנם 3 קריטריונים של איסוף מידע המאפשר יצור ידע והם:
1.אינטגראציה בין פרטי מידע (סרטונים, וידאו, קול וכו')
2.עדכניות –להתעדכן מהמשאבים ולהתאימם למצבי למידה חדשים
3.רלוונטיות- למה המידע נכון לביצוע התשובה (הנימוק של התלמיד)

אחת מהמטלות שלנו הסמסטר היתה לנתח סביבת למידה מתוקשבת. כאשר התחלתי לחפש סביבה כזו אשר תכלול את האפיונים הנדרשים לה. נוכחתי לראות שמרבית סביבות הלמידה המתוקשבות הנולדות כפטריות לאחר הגשם אינן אפקטיביות ואינן כוללת את האמצעים הנדרשים ליצירת הידע אצל התלמיד.
מפתחי סביבות למידה מתוקשבות צריכים לדעת את מרכיבי סביבה זו הזו כדי לממש את הפוטנציאל שבה. ללא מאפיינים אלו לא קיימת למידה והפנמת הידע אצל התלמיד.
בסרטון הבא תוכלו להבין מהי סביבת למידה נכונה ויעילה?

מחשוב בבתי הספר

התמונה הניצבת לעיל ממחישה את המצב העומד כיום במס' מדינות ביחס של מס' התלמידים הממוצע לעמדת המחשב. מצב זה טוב ביחס למדינת ישראל. תארו לעצמכם בתי ספר בארץ שבהם יושבים מול המחשב 25 תלמידים ומעלה, האם תוכלו לדמיין זאת? לצערנו הרב זה המצב הקיים בחלק מהאזורים.
השבוע פורסם מסמך העוסק במצב המחשוב במערכת החינוך. המסמך מתמקד בנתונים על תשתיות המחשוב בבתי ספר, בעיקר בנתוני ההצטיידות במחשבים אישיים בבתי הספר, והוא כמעט ואינו עוסק בסוגיות נוספות של תשתית כגון, חיבור לאינטרנט ומידת השימוש בו, לוחות חכמים, מקרנים וכו'. בנוסף המסמך אינו עוסק בהיבטים חשובים הקשורים בתחומי המחשוב והתקשוב בכלל, כגון מידת השימוש במחשבים לתמיכה בתהליכי הוראה ולמידה, הכשרת מורים לשימוש במחשב, פיתוח חומרי למידה ממוחשבים, הצטיידות המורים במחשבים ניידים, וכו'.
הנתונים חושפים כי ישראל מדורגת במקום ה- 49 מתוך 64 מדינות שהשתתפו במחקר של ה- OECD ביחס בין ממוצע התלמידים בכיתה למס' המחשבים בביה"ס. כבר בשנת 1993 פרסת משרד החינוך תוכנית אב יישומית למחשוב מערכת החינוך. המטרה היתה להביא לכך שתהיה עמדת מחשב לכל עשרה תלמידים בביה"ס. ובשנת 2000 הוחלט לעבור לשלב ב' ולהציב בחלק מבתי הספר מחשב לכל 5 תלמידים. מהנתונים עולה שיעד א' עדיין לא הושג. המחשוב במערכת החינוך מתאפיינת בחוסר אחידות ומתבטאת בפערים ניכרים ברמת המחשוב בין בתי הספר השונים. הפער מתעצם יותר והוא ניכר באזורים בעלי מצב סוציו אקונומי נמוך.
נכון להיום, היחס בין מס' המחשבים למס' התלמידים עדיין אינו עומד על 1:10 . יש להזכיר שהשנה החלה יישומה של תוכנית נוספת הנקראת: "תוכנית לאומית לתקשוב" שמטרתה להתאים את מערכת החינוך למאה ה- 21. בבסיס התוכנית ניצבת הצטיידותן של הכיתות בבתי הספר שבהן תופעל טכנולוגיה קלה כגון: מסך, מקרן, מחשב נייד לכל מורה, התקנת תשתית אינטרנט אלחוטי רחבת פס.
מדוח זה ניתן לראות שחלה עלייה במס' עמדות המחשב, אך עדיין מדינת ישראל רחוקה מהיעד שהציבה לעצמה. יש לוודא שהכספים המועברים לרשויות המקומיות המיועדים למחשוב יגיעו ליעדם ולא יופנו למטרות אחרות. כמו- כן ראוי לשקול תקציב מיוחד לצמצום הפער הכלכלי- חברתי במחשוב.

הישגים במבחני המיצ"ב ופערים על רקע חברתי- כלכלי

אי אפשר להתעלם מנתוני המיצ"ב שהתפרסמו השבוע בתקשורת. 64 מדינות לקחו חלק במבחנים אלו בשנת 2002 ובשנת 2006. כפי הנראה אלו הם בדיקות הנערכות לאורך זמן.
מנתוני המיצב עולה כי הישגי התלמידים בבתי ספר דוברי עברית בכיתה ה' גבוהים מבתי ספר דוברי ערבית בכל המקצועות: מדע וטכנולוגיה, אנגלית ומתמטיקה.
לדוגמה: במבחן במדע ובטכנולוגיה בכיתה ה' הישגי התלמידים בבתי ספר דוברי ערבית גבוה מהישגי התלמידים בבתי ספר דוברי ערבית. הפער הוא ניכר ועומד על 3/4 ס"ת.
גם במבחן באנגלית נמצא פער גבוה בין הישגי התלמידים בבתי ספר דוברי עברית לבין בתי ספר דוברי ערבית. הפער לטובת דוברי עברית הוא עומד על כ- 1/3 ס"ת. (פער קטן יחסית לשאר המקצועות)
במבחן במתמטיקה התגלה פער לטובת בתי ספר דוברי עברית הגדול מ- 2/3 ס"ת. דפוסי ההתפלגות בכל אחד ממגזרי השפה מהווים כמעט תמונת ראי זה לזה. בקרב דוברי העברית נמצא שיעור גדול יחסית של תלמידים שהישגיהם נמצאים בחלקו העליון של סולם ציוני הגלם בהשוואה לשיעורים המקבילים בקרב דוברי הערבית. לעומת זאת, בקרב דוברי הערבית נמצא שיעור גדול יותר של תלמידים שהישגיהם נמצאים בחלקו התחתון של סולם ציוני הגלם בהשוואה לשיעורים המקבילים בקרב דוברי העברית. בולט שיעורם הנמוך של תלמידים במגזר דוברי הערבית שהישגיהם נמצאים בחלקו העליון של סולם הציונים.
אם נעיין בנתוני המיצ"ב של מדינת ישראל נוכל לומר בגאווה כי חל שיפור מסוים במקצועות האוריינות והמתמטיקה. אך יחד עם זאת המצב שלנו עגום ביחס לשאר מדינות העולם ומדוע?
ראשית, קיים פער גדול בין המגזר היהודי והערבי המצביע על בעיה קשה של פערים גדולים להוציא מקצוע האוריינות שבו אנו עומדים בקריטריונים של ה OECD . נמצא שאחוז התלמידים החלשים במדינת ישראל נמוך יותר אפילו ממדינות שנחשבות חלשות מאוד. אם נבדוק בקצוות ההתפלגות לא נעמוד כלל בקריטריונים.
שנית, תפקיד מערכת החינוך לשבור את הקשר בין מצב סוציואקונומי להישגים אך במקום זאת מערכת החינוך מנציחה את הפער. כך נוצרת חברה מפולגת ומשוסעת וחברה כזו היא בעייתית כי תהיה בה תחושת ניכור, כך אנו מנציחים דורות חדשים של קיפוח עדתי ומגזרי.
בנוסף מושג השיוויון בחינוך מתנגש עם תפיסת הסטנדרטים הרווחת בשלושים השנים האחרונות ולא קיימת הבחנה בין "שיוויון הזדמנויות" לבין הפירוש של "הישגים דומים" הבא לידי ביטוי בשאיפה לציון ממוצע גבוה ולא בהתייחסות לשונות הבין אישית.

נותנים כבוד לאוריינות הויזואלית

השבוע התפרסמה בעיתון חדשות החינוך של הסתדרות המורים: "שיעור חופשי" כתבתה של רווית שרף אודות האוריינות החזותית. בכתבה היא מביאה את דבריה של ד"ר רחל שליטא המרכזת תוכנית לדימוי עצמי חזותי בחינוך ובתרבות בבית ברל. היא מציעה לסטודנטים שלה הסתכלות מחודשת על המרחב הציבורי והפרטי ומנסה לקרוא אותם באופן ביקורתי בניסיון להבין את המסרים הסמויים בכלי התקשורת השונים. לדבריה: "האוריינות החזותית מבקשת להבין את המנגנון העומד מאחורי הדברים- איך הוא מופעל וכיצד מפעיל אותנו, מי שהוא באמת אוריין חזותי הוא גם אדם יותר אוטונומי ואדון למחשבותיו. אוריינות חזותית היא חלק מהחינוך לחשיבה ביקורתית".
למרות שהתקשורת החזותית שולטת כיום בעולמם של הילדים נראה שקיים פער אדיר בין ההתקדמות הויזואלית של הילדים לבין השימוש באוריינות ויזואלית במסגרת בית ספרית. היום לילדים יש מאגרי תמונות בנייד ובספרי הלימוד ועדיין לכיתה נכנסת ההוראה המילולית. ישנם מחקרים רבים שמעידים על כך כי הוספת היבטים ויזואליים ללימוד גורמת לילדים לזכור טוב יותר את החומר ואף מגבירה את העניין והמוטיבציה שלהם כמו למשל המחקר של Stokes S, 2002
ד"ר גיזה שביט (2006) מגדירה את האוריינות כתרבות של ידע ומידע שימושי, חלק מאורח החיים של בני התרבות המתוקשבת, כשם שידיעת קרוא וכתוב היא חלק בלתי נפרד מאורח החיים של בני תרבות הכתב.
במסגרת לימודי בקורס של ד"ר נטע נוצר העוסק באסטרטגיות בהוראה ולמידה אני יכולה לציין שהעיסוק בדימויים חזותיים בכיתה מאפשר מגוון רחב יותר של סגנונות למידה ובדרך זו ניתן להגיע ליותר תלמידים. ישנם 4 סגנונות למידה: אקטיבי-רפלקטיבי, סקרני-תכליתי, סדרתי-גלובלי, חזותי-מילולי. ישנה חשיבות לכך שהמורה יהיה מודע לסגנונות אלו ויזהה אותם אצל לומדיו על מנת להתאים את הלמידה שלו ולגוון אתה כדי שתתאים לכל סוגי סגנונות הלמידה של תלמידיו.

חנוכה- מלחמת תרבות כאז כן עתה

המשמעות מאחורי חג החנוכה אינו רק בנס פח השמן ובניצחון מעטים מול רבים, אלא בעיקר ניצחונה של תרבות עתיקת יומין לבין התרבות ההלניסטית "מערבית" ששלטה בעולם באותם הימים. תרבות אשר לא רק שקידמה את האדם אלא באיזה שהוא שלב גם דרסה אותו עד כדי כך שהניסיון להתנתק מהתרבות ההלניסטית עלה לרבים בחייהם. גם היום ישנה תרבות מערבית אשר משתלטת על העולם תוך מחיקת האני האישי והתרבותי במטרה להפוך את העולם לכפר גלובלי קטן. הטכנולוגיה והקידמה תורמות רבות לאדם לקידומו, לבריאותו, לכלכלתו לעוד דברים נוספים, אך מנגד תרבות זו מוחקת את הייחוד שבין התרבויות. כולם מתחילים לחשוב, לעשות ולצרוך תרבות וטכנולוגיה הדומה בכל מקום בעולם. כיום קשה למצוא הבדלים תרבותיים, מהותיים בין אדם מארה"ב, מאירופה, ומהמזרח. כולנו משתמשים בגוגל, בפייסבוק, בטוויטר, משתמשים באותה טכנולוגיה, וקל לו לאדם בכל מקום ברחבי הגלובוס להתמצא טכנולוגית מאחר והטכנולוגיה שווה בכל מקום. אנו מדברים כיום על משתנים אוניברסאליים, אחידים, הניתנים למדידה בכל זמן ומקום- כפי שאנו לומדים במסגרת הקורס של ד"ר יפה בן-עמי בהקשר של החינוך. מצד אחד דבר זה יכול להועיל, אך מן הצד השני דבר זה גורם לטשטוש זהות ולצמצום הייחוד שבין התרבויות.
אדם מטבעו רוצה להדמות לכלל והמיוחד נראה בעיני אחרים כזר ובלתי רצוי. ולכן בחג זה במיוחד יש להעלות על נס את החשיבות של הייחוד והיחד. על כל תרבות לשמור על הייחוד שלה ולתת לה מקום לבטא את עצמה רק כך יוכלו העמים לשמור על זהותם. כדי שלא נגיע למצב של תרבות המרגישה שהיא נמצאת במגננה על קיומה ושדבר זה יכול לגרום למלחמת תרבותיות.
ועל זה אומר הרב קוק

"צריך שכל איש ידע ויבין
שבתוך תוכו דולק נרו
ואין נרו שלו כנר חברו
ואין איש שאין לו נר
צריך שכל אדם ידע ויבין
שעליו לעמול ולגלות את אור הנר שיש ברבים
להדליקם לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו.
וכל זמן שעוד הנר דולק- אפשר לתקן!"

אש החנוכה

האסון שנפל עלינו בשרפה הגדולה ביערות הכרמל הוכיחו לנו שוב את אפסותו של האדם מול איתני הטבע. כל טכנולוגיה שבעולם לא הצליחה למזער את הנזק הקשה שארע אלא רק האדם והמים. למרות שישראל שנחשבת כמעצמה טכנולוגית גדולה לא היתה מסוגלת לגבור על אותה האש ולהשתלט עליה מבלי לקבל סיוע מבחוץ כי היא לא היתה ערוכה לכך.
יש לעמוד על החשיבות שבהפקת התועלת מהידע ומפיתוח הטכנולוגי הרב שלנו ולעשות בו שימוש משכיל כדי שלהבא אסונות כאלו ואחרים לא יתרחשו.
חג החנוכה הינו חג משפחתי, שבו כל המשפחה מתאספת מדליקה נרות ביחד, אוכלים סופגניות. וחג זה מחזיר אותנו אל ימי התום, המשפחתיות, ללא הפרעות טכנולוגיות חיצוניות. שוב המשפחה מתאספת מול הנרות ולא מול מסך הטלוויזיה או המחשב, שוב שרים ביחד ולא שירי עידוד לקבוצות כדורגל.
יהי רצון שנזכה לראות את האור האחד של השני ולא רק את האור המרצד על המסכים. גם בשעות קשות אלו נדע להעניק מהאור שבנו לזקוקים בכך.