יום ראשון, 6 בפברואר 2011

הסטנדרטים בעידן המאה ה-21

נתקלתי השבוע בטור האישי של אריאנה מלמד באתר "וינט" ובו היא פורסת את השקפתה כלפי השיטה בה נערכים כיום מבחנים בביה"ס.
לדעתי המצב שהיא מתארת מתחיל מהסטנדרטים שמשרד החינוך מציב לעצמו. ההתעסקות בסטנדרטים מתעלמת מהבעיות האמיתיות של שונות בין התלמידים. כפי שציינת, המבחנים שהתלמידים נבחנים עליהם מבוססים על חומר מסוים ורק עליו, כך תוכנית הלימודים מתכווצת לתכנים הללו. המורים מלמדים רק מה שנחוץ למבחן וכך איכות ההוראה והלמידה מושפעת לרעה, ובאמת כל השאר לא חשוב כי זה "לא יהיה במבחן".
חוסר התייחסות לשונות בין התלמידים בכיתה מתבטאת בכך שכל התלמידים עושים את אותו מבחן.
אם נבדוק לעומק מה באמת עושים המורים עם התוצאות של המבחנים ניווכח שמעט מאוד. רק 2% מהמורים דנים בתוצאות של המבחנים. המורים עסוקים בהכנת התלמידים למבחנים כך שהם מתעלמים מסוגיות חינוכיות וערכיות אחרות בעלות משקל.
תנועת הסטנדרטים קיימת ביפן, בסינגפור, באנגליה ובארה"ב ובעוד מדינות בעולם. המבחנים הם גולת הכותרת של התנועה, אך למעשה לא ראינו עד היום שחל שיפור משמעותי בתוצאות המבחנים.
כיום בעידן הגלובליזציה, עולם הידע, התלמידים יכולים באמצעות הטכנולוגיה להגיע למקורות מידע מבלי להישען על הידע של המורה בלבד. הזמינות של הטכנולוגיה פורצת גבולות ולכן הלמידה מתרחשת גם מעבר לזמן הלימודים בכיתה. התלמיד מנווט במרחב הידע ובונה את הידע ולא רק שואב מידע, התלמיד מתנסה בלמידת חקר והופך ללומד עצמאי.
על כן המבחנים אינם צריכים לשקף אך ורק את הידע שהתלמיד קלט בזמן השיעור, אלא כיצד התלמיד ניגש לשאלה ומחפש את התשובה. לדוגמה: לא נערוך רק מבחנים של שינון "מי אמר למי", אלא מבחנים עם חומר פתוח, הבודקים הבנת הנקרא, התמצאות בחומר ומיומנויות חשיבה שונות.
מדינת ישראל צריכה ליזום, לחולל שינוי ולאמץ לעצמה גישת הוראה ולמידה המתאימה למיומנויות המאה ה-21 הכוללים תיווך בין הידע האישי של התלמיד לידע הציבורי. שלושת המטרות האוניברסאליות של החינוך: חיברות (הכנה לחיים בכל ההיבטים החברתיים, משפחה, עבודה,אזרחות) תירבות (נגישות ולימוד אוצרות התרבות) והכנת הפרט לחיים (התפתחות אישית, פיתוח הפוטנציאל האישי ותפיסת עולם) צריכות להתאים למציאות של המאה ה-21.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה